משרד האוצר בוחן את האפשרות לפתיחת שוק המלט ליבוא, נוכח המונופול הגדול של נשר (85%) בשוק המלט המקומי והשפעתו על תעשיית הבנייה - כך מסרו מקורות ממשלתיים המקורבים לנושא. בדיקה שערכו לפני כשנתיים וחצי משרדי האוצר, התמ"ת והשיכון העלתה, כי המלט של נשר יקר ממחיר השוק של המלט בעשרות מיליוני שקלים בשנה, ומדובר ברווח עודף של נשר, שלא היה אמור להצטבר אילו הפיקוח על מחירו היה אפקטיבי.
ממשרד האוצר נמסר בתגובה, כי "ככלל, אנו סבורים כי יש לשאוף לפתיחת שוק המלט לתחרות. עבודת המטה בנושא מתבצעת בין משרדי האוצר, השיכון והתמ"ת".
נשר, מקבוצת אי.די.בי שבשליטת
נוחי דנקנר ומשפחות לבנת ומנור, מחזיקה ב-85% משוק המלט לאחר ששנים רבות החזיקה ביותר מ-95% ממנו. מכיוון שהחברה היא מונופול, מחיר המלט נקבע על-פי נוסחה שנקבעה על-ידי יצחק סוארי ונקראת על שמו. הפעלת הנוסחה מתבצעת במשרד התמ"ת.
בבדיקה שנערכה לפני כשנתיים וחצי טען משרד האוצר כי נוסחת סוארי לא אפקטיבית, מכיוון שאינה שומרת על מחיר תחרותי של המלט ואינה מורידה את מחיר המונופול הגבוה למחיר השוק. פנייה למשרד התמ"ת לא הניבה שינוי של הנוסחה והנושא ירד מסדר היום נוכח נושאים שהוגדרו דחופים יותר.
עתה בוחנים במשרד האוצר את חידוש הטיפול בנושא במסגרת מהמאמצים להורדת מחירי הדיור ופתיחת השוק לתחרות. במשרד האוצר מבטלים את הטענה שלפיה השפעת המלט על מחירי הדירות נמוכה, וטוענים כי זו טענה דמגוגית וכי לא ניתן לכמת בדיוק את הנזק המלא של מחיר המונופול על השוק.
משרד האוצר התערב פעם נוספת בשוק המלט לפני כשנה וחצי על-רקע ניסיון המיזוג בין הנסון למשאב מקבוצת אי.די.בי. הממונה על התקציבים במשרד האוצר,
אודי ניסן, הוציא אז מכתב לרשות ההגבלים העסקיים, שבחנה את המיזוג, וציין כי יש להתנגד למיזוג מכיוון שיחזק עוד יותר את מעמד נשר בשוק ויפגע במקטע הצמנט והבטון. רשות ההגבלים התכוונה להטיל סייגים על המיזוג וכתוצאה מכן משכה משאב את בקשת המיזוג והוא לא יצא לפועל.
בממשלה מודעים להתנגדות הצפויה
במשרדי הממשלה אמרו בימים האחרונים כי ישנה מודעות גבוהה לכך שמשפחת לבנת - הפעילה בתחום באמצעות תעבורה - נשר ומשאב, צפויה להפעיל מומחים בעלויות גבוהות שיתנגדו לצעדים הממשלתיים.
למרות זאת, הצעדים שנבחנו בבדיקה הקודמת שהוקפאה צפויים להיבחן שוב. אלה כוללים שינוי נוסחת הפיקוח על המחיר והסרת חסמי יבוא. לדברי יבואני מלט, החסמים העיקריים הם הצורך בשינוע בכמויות גדולות ומתקני פריקה ואחסון בנמל אשדוד של מלט בתפזורת. גם השביתות בנמלים ומדיניות פריקת האניות מהוות סוג של חסם, מכיוון שלעתים צריכה אניה להמתין מחוץ לנמל כמה ימים ולשלם על כך אלפי דולרים.
מהלך נוסף שהממשלה עשויה לשקול הוא לאפשר יבוא של 30% מהשוק, גם אם מדובר ביבוא בהיצף. כיום ישנו יבואן אחד שמחזיק ב-15% מהיבוא ואינו מתחרה ישירות בסוג המלט והקלינקר (תוצר הקלייה של גיר מעורב בחרסית) שנשר מייצרת או מייבאת.
לפני כעשור, כשאי.די.בי הייתה עדיין בבעלות משפחות קרנאטי וקרסו, ניהלה נשר מאבק נגד יבוא מטורקיה, רומניה וירדן, בטענה שהיבוא מתבצע בהיצף. על-פי כללי הסחר העולמי, יבוא בהיצף אסור אם מתקיימים שני תנאים: המוצר נמכר במדינת היעד במחיר נמוך ממחירו במדינת הייצור, וכתוצאה מכך נגרם נזק לתעשיה המקומית במדינה המייבאת.
הממונה על ההיצף בתמ"ת מגן על נשר
הממונה על ההיצף במשרד התמ"ת, ראובן פסח, הגן על נשר בנימוק שמתבצע יבוא בהיצף. הממונה על ההגבלים העסקיים אז,
דרור שטרום, התנגד למדיניותו של פסח, וטען כי יש להתיר יבוא בהיצף במקרה של מונופול מובהק כמו נשר. לגישת שטרום, יש להתיר יבוא בהיצף בשיעור של כ-30% מהשוק או עד ליצירת שיווי משקל בין מחירי המונופול ליבוא. משרד התמ"ת לא קיבל את עמדתו של שטרום. עתה צפויים משרדי הממשלה לבחון עקרונית ומשפטית את הגישה, שלפיה יש לאפשר יבוא בהיצף בשיעור מוגבל במקרה של מונופול מובהק כמו נשר.
מנשר נמסר בתגובה: "בהיותה של נשר מונופול מפוקח, מחירי המלט ורווחיות נשר מפוקחים ומאושרים מדי שנה על-ידי משרד התמ"ת. יודגש כי מחירי המלט מתוצרתה של נשר לא עלו בשלוש השנים האחרונות, וזאת על-אף העלייה החדה במחירי האנרגיה, וכן כי שוק המלט פתוח לתחרות חופשית ועל יבוא מלט לישראל אין מגבלות ומכסים".