מאחד בינואר ראש הלשכה למשמר הלאומי (NGB) בפנטגון הנו החבר החמישי בוועדת ראשי המטות המשולבים (JCS) האמריקניים - יחד עם רמטכ"ל הצבא, עם מפקד
חיל הים, עם מפקד חיל האוויר ועם מפקד חיל הנחתים.
השינוי הנו חלק מחוק מימון התקציב הביטחון לשנת 2012, שהנשיא אובמה חתם עליו, ואשררו.
גנרל (חיל האוויר) קרייג מקינלי, ראש הלשכה למשמר הלאומי בפנטגון, צורף לוועדה, שבראשה עומד כעת גנרל מרטן דמפסי.כך, תהיה למשמר הלאומי השפעה ישירה על קבלת ההחלטות בגוף, המייעץ לנשיא ולשר ההגנה. עד כה הוזמן ראש הלשכה למשמר הלאומי לישיבות ראשי המטות המשולבים, אך לא היה חבר בוועדה.
גנרל דמפסי התנגד מאוד לצעד הזה, שיזמו אנשי המשמר הלאומי, שהפעילו שדולה בקונגרס. לדעת גנרל דמפסי, הצעד יגרום "מבוכה"
ובלבול לגבי מעמדו של המשמר הלאומי.
אמנם הצבא יכול לגייס את אנשי המשמר הלאומי, וזה נעשה במהלך המלחמות בעירק ובאפגניסטן, אך המשמר הלאומי אינו רשות פדרלית. כל אחת מיחידותיו שייכת למדינה, ונמצאת תחת פיקוד המושל.
"חוק המיליציה" משנת 1903 קבע את דמותו המודרנית של המשמר הלאומי כגוף דו-תכליתי - במדינה ובארצות-הברית. יחד עם זאת, יש ניגוד אינטרסים בין הצבא (המפעיל גם מערך מילואים) לבין המשמר הלאומי - למרות שנהוג לחשוב, כי המשמר הלאומי נענה לכל דרישות הגיוס מהצבא. בנוסף, למשמר הלאומי יש כוחות אוויריים, שפועלים בניגוד אינטרסים לחיל האוויר (שגם הוא מפעיל מערך מילואים). לעימותים הללו, סבורים פרשנים, תהיה משמעו ניכרת לנוכח הקיצוצים בתקציב ההגנה האמריקני.
ועדת ראשי המטות המשולבים הוקמה אחרי מלחמת העולם השנייה, כשהוקם משרד ההגנה. אז היו חברים בה נציגי הצבא, חיל הים וחיל האוויר, שאך זה הוקם ככוח עצמאי. לפני כחמש-עשרה שנה צורף מפקד חיל הנחתים לוועדה במעמד עצמאי, למרות שהוא מתואם - כמו חיל הים וכמו משמר החופים (שאינו חבר ב-JCS) - על-ידי שר חיל הים. בראש הוועדה יושב בתורנות גנרל בכיר, שממנה הנשיא.
במשמר הלאומי האמריקני יש כחצי מיליון איש - כרבע מהם בזרוע האווירית שלו. הוא מאורגן ב-28 צוותי קרב חטיבתיים.