אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בילדים הקים בית חב"ד בבת-ים ובא במגע עם קטינים - וכל זאת באישור רשויות הפיקוח. רק לאחר שנחשד כי הוא עלול לחזור לסורו, נאסר עליו להיכנס לבית חב"ד. כך מתברר מהחלטה של שופט בית המשפט העליון,
חנן מלצר. השתלשלות העניינים מעלה תהיות קשות בנוגע להתנהלות כל הגורמים הנוגעים בדבר ולאפקטיביות של צו ההגנה על הציבור מפני עברייני מין.
מרדכי אבוטבול הודה והורשע בבית משפט השלום בראשון לציון בשתי עבירות של מעשים מגונים שביצע בקטינים, כאשר היה מורה. פרטי העבירות מעידים שמדובר במעשי פדופיליה. הוא נדון לשנתיים מאסר בפועל, אך ביהמ"ש המחוזי הקל בעונשו והעמידו על 15 חודשי מאסר. בדצמבר 2009, לאחר שחרורו, הוטלו עליו מגבלות למשך שלוש שנים. השופט
רפי ארניה גם אסר על אבוטבול "להתחבר עם קטינים ואוסר עליו לשהות ביחידות עם קטינים בכל מקום שהוא, למעט אם שוהה במקום בגיר נוסף". כמו-כן הוא חויב ב"קבלת אישור מוקדם של קצין פיקוח למקום עבודה, בין בתמורה ובין שלא בתמורה".
למרות נסיבות ההרשעה, אישר קצין הפיקוח לאבוטבול להקים את "מרכז חב"ד בית משיח" בדרום בת-ים. לטענת אבוטבול, הוא "אף קיבל את אישור היועץ המשפטי של יחידת הפיקוח כי הוא רשאי להניח לנערים תפילין ואף ללמדם לימודי תורה לבר-מצוה, ובלבד שיימצא במקום בוגר מפקח, וכך היה במשך שנתיים".
חיבק ונישק קטין
באוגוסט 2011 הוחלף המפקח על אבוטבול ובמקומו מונה מאור בן-חמו, אשר לא ראה בעין יפה את הקשרים בינו לבין הנערים שבבית חב"ד. במארס השנה דיווח בן-חמו, כי אבוטבול "נראה מחבק קטין שנכנס לבית חב"ד ואף מנשק אותו בדרך של ברכת שלום המקובלת בין שני חברים בעת שנפגשים. התנהגות זו בוצעה בעת שהעוזר הבכיר ששכר הנדון [אבוטבול] לצורך פעילות עם קטינים היה נוכח במקום, לא מנע את ההתנהלות הנ"ל ולא היה זה שניגש לקטין". אבוטבול טען שמדובר בפרשנות לא נכונה של העובדות, וכי הקטין ניגש לברכו על כך שיומיים קודם לכן הציל נער מהתאבדות והדבר פורסם בעיתונות המקומית.
בן-חמו אסר על אבוטבול להיכנס לבית חב"ד ובית משפט השלום בראשון לציון דחה את ערעורו, תוך שהוא מציין: "הפיקוח קיים פעילות רבה והבחין, כי במהלך השנים שחלפו קיימת התרופפות בהגבלה ובאיסור בנוגע להתחברות עם קטינים והפיקוח התרשם כי המדובר בבדיקת גבולות על-ידי המשיב והקלת ההגבלות במסווה של טענות לגבי חוסר הבנה ואי בהירות ביחס למה שנאמר לו".
בפנותו לבית המשפט המחוזי מרכז טען אבוטבול, כי בית חב"ד הוא מפעל חייו אותו בנה בעשר אצבעות כחלק משיקומו, והחלטת המפקח "גוזרת עליו מיתה בייסורים". השופט
צבי דותן דחה את ערעורו, ומלצר דחה את בקשתו לערער לעליון.
לדברי מלצר, אין במקרה זה הצדקה לדיון בגלגול שלישי, וגם לגופו של עניין הערעור היה נדחה: "יחידת הפיקוח הדגישה בדוח כי היא קיימה פעילות נרחבת בנוגע למבקש, הן גלויה והן סמויה, וממנה עלה דפוס של ניסיון 'למתוח את החבל' ולרופף את תנאי הפיקוח שהושתו על המבקש. המבקש אף נקרא למשרד יחידת הפיקוח לפגישה שבה הדברים הובהרו לו, אך גם לאחר מכן הוא המשיך לכאורה בפעילות האמורה, בין היתר במסגרת פעילויות שקשורות בצורה אינטימית לקטינים (ואזכיר כי העבירות שבהן הורשע המבקש התרחשו כאשר הוא שימש כמורה)".
פעילות רבה עם ילדים ונערות
בסיום החלטתו כותב מלצר: "בשולי הדברים אבקש להפנות את תשומת לב הפרקליטות ויחידת הפיקוח למצב שנוצר כאן, שבו הרשויות המוסמכות נותנות היתר לאדם שהורשע בעבירות מין בקטינים, ושהוצא לגביו צו פיקוח - להמשיך ולעבוד בהיותו עם קטינים בצורה צמודה יחסית (הגם שיש עליו פיקוח מסוים). מצב זה מעורר למצער תהיות שיש לבחון האם ניתן וראוי להמשיך בו".
מן ההליכים אכן לא ברור כיצד אישר הפיקוח - ולטענת אבוטבול גם הייעוץ המשפטי של הפיקוח - את עבודתו עם קטינים. כמו-כן לא ברור מי בפלג המשיחי של חסידות חב"ד (שאינו נתון למרות מוסדות החסידות) אישר את עבודתו של אבוטבול עם ילדים ומי ידע על עברו. בכתבות באינטרנט על מקום פעילותו מכונה אבוטבול "הרב", תוך שלעיתים הוא מציג את עצמו בשם הפרטי "מאיר" (שמו הפרטי הראשון) או בשם המשפחה "טל". בית חב"ד בדרום בת-ים מבצע פעילות רבה עם ילדים וגם עם נערות, כאשר בכל הפרסומים מודגש חלקו של אבוטבול בפעילות זו.
