מועד ההתמחרות במכרז להפרטת חברת נמל אילת נדחה שלשום שוב - חודש לאחר דחייתו הראשונה בידי משרד האוצר, בעקבות התסבוכת שנוצרה סביב מיעוט החברות שמשתתפות בו. במהלך החודש שחלף ריככה המדינה את תנאי המכרז, כדי להפיס את דעתן של שלוש המתמודדות שנותרו בהליך, והעניקה להן "סוכרייה" בשווי 20 מיליון שקל לפחות.
המתמודדות הסכימו בימים האחרונים להאריך בשלושה חודשים את תוקף הערבות הבנקאית שהפקידו כל אחת לטובת המכרז (בסך 3 מיליון שקל). ואולם במקביל, ממשיכים עובדי הנמל והמתמודדת הפורשת, כיל, לקזז מסיכוייו של המכרז להתממש.
הטענה העיקרית שהפנו קבוצות גולדבונד של שלמה שמלצר ושלומי פוגל, פפו ספנות של האחים נקש וגדות מיכליות של
יוסי מימן כלפי המכרז, נעוצה בהחלטה המאוחרת של ועדת המכרזים לקבוע רף מינימום לזכייה בו, ולהודיע כי המחיר ההתחלתי בהתמחרות יהיה 100 מיליון שקל.
שלוש המתמודדות טענו בקול אחד כי שווי הנמל לא מגיע לדעתן ל-100 מיליון שקל. זאת, אף שמכפיל הרווח הנקי הנהוג בעולם במכירת נמלים נע בין שבע לשמונה, ומשקף לנמל שווי של כ-120-140 מיליון שקל.
עבור המתמודדת הרביעית, כיל מקבוצת
החברה לישראל , סכום המינימום לא היווה סיבה להתרגשות יתרה - והיא אכן הייתה היחידה שהפקידה בחודש שעבר את הערבות הנדרשת להתמודדות במכרז (15 מיליון שקל). אלא שהתייצבותה של כיל לבדה למכרז גררה ביקורת ציבורית והביאה את רשות החברות הממשלתיות לפנות אל הממונה על ההגבלים העסקיים. לאחר שזה שיגר אל כיל בקשה להמצאת מסמכים שונים אודות היקפי פעילותה - כיל הודיעה על פרישה מהמכרז.
בפרישה זו לא היה כדי לפתור את בעיית השווי המינימלי שעליה הצביעו יתר המתמודדות. אלה טענו לחשיפות אחרות שגרעו משווי הנמל, כמו הסכם התפעול החדש שעליו חתמה המדינה מול כיל, שמתמחר את השירותים שעבורם תשלם כיל לנמל; נזק שהתגלה ברציף הנמל, וידרוש את השבתתו לצורך תיקונים; ודרישות חדשות שהעלה ועד העובדים של נמל אילת לגבי מבנה השכר, בגיבוי ההסתדרות.
שלוש המתמודדות דרשו מהמדינה לבטל את מחיר המינימום שקבעה למכרז. לחלופין, מקורבים לקבוצות הציעו לחפות בעקיפין על קביעת הרף באמצעות השבת הכספים שאותם משכה המדינה מקופת הנמל כדיבידנד, ערב היציאה למכרז. מדובר ב-93 מיליון שקל שנצברו בגין רווחי החברה ב-2009-2010 ויתרות מזומנים שנשארו בקופת החברה לצורך מימון פיתוח והשקעות שוטפות. אלה נשאבו בידי האוצר בשתי פעימות - והותירו את קופת החברה המופרטת ריקה.
השאיפה - התמחרות לפני החגים
לפי הערכות, היועצים המשפטיים של המדינה פסלו את האפשרות לבטל את דרישת מחיר המינימום במכרז באמצע ההליך המכרזי. בנוסף, דחה האוצר את "ההתחכמות" בדמות השבת כספי הדיבידנד מקופת המדינה חזרה לחברה - שאין בה אלא סבסוד עקיף של רכישת הזיכיון להפעלת הנמל.
ל-TheMarker נודע כי הפשרה שמתגבשת בימים אלה תהיה משיכה של כספים עודפים מהחשבון האקטוארי של עובדי חברת נמל אילת. לפי הערכות, ההפקדות שביצעה חברת נמל אילת לקופת הפנסיה של העובדים יצרו עודף של 35-40 מיליון שקל בכספי היעודה של החברה, מעבר למחויבות הפנסיונית. מסכום זה יימשכו כנראה 20 מיליון שקל, שיופקדו בקופת המזומנים של החברה - לצורך מימון פעילותה השוטפת. כך, למעשה, יופחת מחיר המינימום הריאלי שנקבע במכרז ל-80 מיליון שקל בלבד - מבלי שהמדינה תידרש לתקצב מקופתה את התוספת לזכיין.
אלא שבכך לא יסתכמו הסוכריות שיובטחו למתמודדים הנותרים. עוד נודע, כי המדינה מתכוונת להגמיש את התנאים שבהם יחויב הזכיין לעמוד בתחום שינוע המכולות בחברה המופרטת. במסגרת מסמכי המכרז, נקבע כי הזכיין הנבחר יזכה להפעיל את הנמל למשך 15 שנה עם אופציה לעשר שנים נוספות. ואולם מימוש האופציה יותנה בעמידה ברף מינימלי של תנועת מכולות בשלוש השנים האחרונות לבעלות. זאת, מתוך כוונה לעודד את המפעיל החדש לקדם את פעילות המכולות האפסית בנמל, הנשענת כיום בעיקר (65%) על יבוא מכוניות.
כדי לוודא את עמידת הזכיין בנפח תנועת המכולות הרצוי, נקבעו במסמכי המכרז שתי נקודות בוחן לעמידה ביעדי שינוע המכולות: בחלוף חמש ועשר שנים מיום מסירת הזיכיון. כעת הסכימה המדינה לאחד את שני המועדים לתחנת בדיקה אחת - בחלוף שבע שנים ממסירת הזיכיון, מה שיאפשר לזכיין מרווח נשימה של שנתיים נוספות בדרך לעמידה ביעד המכולות.
בנוסף הסכימה המדינה להוריד את התנאי שקבעה לנפח המכולות הנדרש בסוף תקופת הזיכיון. במקום דרישה לסך שינוע מכולות בנפח 75 אלף TEU - הסכימה המדינה לשינוע מכולות בנפח מופחת של 65 אלף TEU.
לפי שעה, לא ברור אם הקלות אלה ירצו את המתמודדות במכרז. ואולם אלה נענו בימים האחרונים לבקשת ועדת המכרזים - והאריכו בשלושה חודשים את תוקף ערבויות המכרז שהפקידו לפני שנה ואמורות היו לפקוע השבוע.
במדינה מקווים כי ישלימו את המשא-ומתן מול עובדי החברה כבר בשלושת השבועות הקרובים, כך ששלב ההתמחרות יבוצע עוד לפני תקופת החגים. גורמים בענף הביעו ספק בהיתכנות שאיפה זו, כל עוד הדבר תלוי בעובדי הנמל ובהסתדרות - שאינם להוטים במיוחד לקדם את מהלך ההפרטה.
כיל דורשת להגדיל את הבלעדיות שתקבל לעגינה בנמל
כיל מקבוצת החברה לישראל דורשת להגדיל את מספר הימים שבהם יזכו אניותיה לעדיפות בעגינה בנמל אילת המופרט. זאת, כחלק מהמשא-ומתן המחודש שמנהלת כיל מול חברת הנמל על הסדרת פעילות מסוף הכימיקלים שהיא מפעילה בקצה הנמל.
לפי ההסכם המקורי שחתמה רשות החברות מול כיל, במשך כ-190 יום בשנה (16 יום בחודש) יזכו אניות כיל שיגיעו למפרץ לעדיפות על פני אניות מכולה שיגיעו לנמל המופרט. בעקבות ביטול ההסכם בהוראת משרד המשפטים, דורשת כעת כיל להגדיל את מספר הימים ל-264 יום בשנה (24 יום בחודש), באופן שעשוי לשתק כמעט את פעילות הנמל המופרט.
כיל התנגדה להפרטת הנמל, מחשש שהפעלת נמל מכולות פרטי תפגע בפעילות מסוף הכימיקלים. בין היתר דרשה כיל כי לאניות הצובר שיפקדו את המסוף שלה תובטח קדימות על פני אניות מכולה שיפקדו את הנמל הפרטי החדש, כך שלא יידרשו להמתין בתור התפעולי לנמל. כמו-כן דרשה כיל מעין רשת ביטחון מהמדינה, למקרה שתיפגע כתוצאה מהמכרז.
המדינה סירבה לדרישות מחשש שיפגעו בכדאיות ההשתתפות במכרז, אך חששה במקביל כי הסירוב יביא להתמודדות כיל במכרז (שהיקפיו מזעריים לעומת מחזור עסקיה). כיל אומנם ניגשה למכרז, ובספטמבר אשתקד נחשף כי רשות החברות הגיעה עמה להסכם. הצדדים סיכמו כי התשלום שבו תישא כיל עבור השירותים שתספק לה חברת נמל אילת יהיה מודולרי, ויעלה בהתאם לנפחי היצוא של כיל מהנמל: בגין שינוע של עד 2.5 מיליון טונה בשנה - תשלם כיל 3.92 שקלים לטונה; בגין שינוע של חצי מיליון טונה נוספים - תשלם כיל 7.5 שקלים; עבור כל טונה נוספת תשלם כיל 8 שקלים. זאת, בנוסף לתשלום קבוע של 8.5 מיליון שקל בשנה.
למרות היותו שנוי במחלוקת, הובא ההסכם לאישור מזורז של דירקטוריון חברת נמל אילת. אלא שאז התערבה לשכת היועץ המשפטי לממשלה, ודרשה כי זכויות היתר יוענקו רק במסגרת של הליך מכרזי. בתגובה, שונה מנגנון התשלום שבו תחויב כיל, באופן שגילם הפחתה של 4-5 מיליון שקל מהתשלומים בשנה - ונמל אילת יצא במכרז פומבי להחכרת "ימי הרציף" שיעניק, שאליו ניגשה רק כיל כמציעה יחידה.