כשבאחת ההופעות בגד בה קולה של הזמרת האנה צ'פלין, עלה בנה צ'רלי בן ה-5 לבמה ושר תוך שהוא מחקה אותה מאבדת את קולה. תשואות הקהל הרבות הפכו את ההופעה לאירוע מכונן בבגרותו של גאון הקולנוע, שסירב לקבל את המעבר מעידן הראינוע לקולנוע.
כפי שרבים מכוכבי הסרט האילם חדלו לשחק מחשש שקולם לא יתאים לתדמיתם הפילמאית, גם צ'פלין חש כי יתרונו בפנטומימה נשמט ממנו בעידן הקולנוע. לפיכך, גם כשכבר נכנע לטכנולוגיה - ורק 9 שנים אחרי "זמר הג'אז", הסרט המדבר הראשון - הוא עשה הכל כדי להגחיך אותה ולהראות כמה מיותר הקול בראינוע.
ב-5 בפברואר 1936, לפני 77 שנים, עלה למסכים הסרט "זמנים מודרניים" שלראשונה לווה בפס-קול - אך כמעט ללא קול אנושי. וכשזה הגיע, הוא תמיד תוּוך באמצעות מכשירים (טלוויזיה ורדיו) בניסיון להבליט כמה מפלצתית הטכנולוגיה. כך, הפכה חווית-ילדותו של צ'פלין למסר שבקולנוע אמיתי אין צורך במילים, כאשר בסוף הסרט מאבד הנווד בן-דמותו את המילים שהכין, ונערתו "מורה" לו מהצד (בכתובית): "תשיר! המילים לא חשובות".