בור השומן של הפנסיה התקציבית

זה לא היה קל, אבל זה השתלם. אחרי שבועות ארוכים במהלכם דרש "גלובס" שוב ושוב ממשרד האוצר להעביר נתונים על הפנסיה התקציבית, על ההתחייבות התקציבית האדירה שמגיעה ל-676 מיליארד שקל - העביר אתמול (א') אגף הממונה על התקציבים באוצר בראשות גל הרשקוביץ, כמה מהמספרים. לא כולם, לא באופן שקוף וברור, לא כך שנבין בדיוק לאן ולמי הולך הכסף הגדול. עם הרבה ממוצעים, מונחים לא ברורים ולא מעט "מריחות" מידע. אבל, גם מה שהועבר משרטט מאזני אימה תקציביים: בשנת 2012 מימן תקציב המדינה 18.7 מיליארד שקל בגין גמלאות לעובדי השירות הציבורי הנהנים מ"פנסיה תקציבית". שנה קודם, 2011, זה היה 17.8 מיליארד. הסכום ימשיך לעלות מדי שנה בשנה לקראת נקודת השיא של כל הזמנים: בשנת 2035, יעביר תקציב המדינה 26 מיליארד שקל (במחירי היום) למימון הפנסיה התקציבית! אחרי זה ילך הסכום ויפחת, עד שילך לעולמו זקן, אחרון, הנהנים מפנסיה תקציבית, בסביבות שנת 2106. חשוב לציין: תוכנית האוצר, השר יאיר לפיד, המנכ"ל יעל אנדורן והממונה על התקציבים הרשקוביץ לתקציב 2013 ו-2014, אפילו לא נוגעת בקצה קצה של ההטבה הכספית האדירה הזו. הגזירות אפילו לא מתקרבות לשכבה המיוחסת הזו משום שלפיד ויו"ר ההסתדרות החליטו כך. יותר נכון, משום שלפיד לא ממש הבין את המשמעות הכספית העצומה הנחבאת באינטרסים של עיני בטרם חיבק אותו בחום ופגע רק באלה העובדים ומשתכרים בסביבות 15 אלף שקל ברוטו, משלמים מיסים כחוק ומשלמים בעצמם עבור הפנסיה הדי עלובה ולגמרי לא בטוחה (שכן היא תלויה ב"תספורות", בתשואות, באיכות וביושרה של מנהלי הגופים המוסדיים, משברים מקומיים ועולמיים, נפילות בבורסות ועוד...). ההוראות החדשות בתקציב, אם יעברו, מחסלות את עידוד החיסכון לפנסיה לכולם - רק לא לאלה שנהנים מפנסיה תקציבית שימשיכו לחגוג.

"גלובס" מניח היום בפניכם את הנתונים שנחשפו. אבל, כדי להתרומם מעל שלל המספרים המרתקים הנה כמה הבהרות ותובנות. פנסיה תקציבית היא הפנטזיה של כל עובד: הוא אינו מפריש דבר לחיסכון פנסיה (למעט השתתפות של 2% בדמי ניהול), והחיסכון הפנסיוני כל כולו נופל על המעביד, כלומר מדינת ישראל, ובפועל - משלם המיסים הישראלי. עוד נתון: בעוד שהפנסיה של עובד-חוסך רגיל מורכבת מממוצע השכר שלו לאורך שנים, הרי זו של המיוחס מהפנסיה התקציבית, שנמדדת על-פי 2% מהמשכורת לכל שנת עבודה, נקבעת על בסיס השכר האחרון שלו בחודשים האחרונים טרם הפרישה (בין אם הגיע לגיל פרישה רשמי או יצא לפרישה מוקדמת). זה מה שמסביר תופעה נפוצה של תוספות דרגה או שתיים, ועוד תוספות שונות ומשונות שמוכרות לצרכי קביעת הגמלה ומוענקות "לפתע" לאלה הרואים את מועד הפרישה באופק הקרוב ביותר. יש לציין, כי בהצעת התקציב הנוכחית נחשף כי תקציב הביטחון נוהג להוסיף ברגע האחרון 6% גמלה לכל פורש, וזאת למרות שהפורשים הם בגיל ממוצע של 45 ונהנים מפנסיה תקציבית מרגע הפרישה. נמשיך בהבדלים התהומיים בין חוסך "סטנדרטי" לעובד ב"שירות הציבורי": בעוד שההפרשה לפנסיה של עובד רגיל משותפת לו ולמעסיק והגמלה תלויה במשתנים רבים שאינם תלויים לא בעובד וגם לא תמיד במעסיק, הרי שאיש הפנסיה התקציבית נמצא רחוק מעל לכל זה, וההכנסה שלו גבוהה, מובטחת ובטוחה. הפנסיה התקציבית שהחלה בשנים הראשונות לקום המדינה והכבידה יותר ויותר על תקציב המדינה, נעלמת בהדרגה מאז שנת 1999, ובפועל החל משנת 2000, לאחר שהתקבלה החלטת ממשלה על מעבר עובדים חדשים לפנסיה צוברת. מרבית מאושרי הפנסיה התקציבית, אלו שעבדו 35 שנה בשירות המדינה (לא כולל צבא, משטרה ויחידות מיוחדות שעובדיהם יכולים לצאת לפנסיה בגיל צעיר יותר), משיגים פנסיה השווה ל-70% מהשכר האחרון, לא כולל תוספות של הרגע האחרון (מה שמכונה "יחס התחלופה"), זאת בעוד שרוב השכירים במשק משיגים יחס תחלופה של 50% במקרה הטוב, ו-40% או 30% במקרים היותר שגורים - מה שמשאיר אותם עם פנסיה מצומקת מאוד בעת הפרישה.

בעבר חשפנו כאן שמבין מאושרי הפנסיה התקציבית יש כאלה שמאושרים במיוחד: בעלי דרגות בכירות בצבא ובמשטרה, בכירים המקורבים לצלחות בשירות המדינה, שופטים, פרופסורים באקדמיה, בכירי בנק ישראל ועוד כאלה המגיעים לפנסיות גם של 100% מהשכר האחרון, שהוא כאמור שכר שעטוף בתוספות שונות ומשונות - העיקר שיגדיל את בסיס השכר המשולם לגמלה. כך, מסתבר שאותם מורמים מעם נהנים מצבירה בפועל של 4%-7% ויותר לשנת עבודה, ולא 2% כמו אצל העם ה"רגיל". מה שאומר, שבכירים לא מעטים בשירות המדינה פורשים עם פנסיה של 40 אלף שקל 50 ו-60 אלף שקל לחודש, לא כולל ביגוד, בית הבראה, חופשה ותוספות כמו בתי מלון וטיולים, וממשיכים כמובן לעבוד לאחר מכן בסקטור הפרטי או כיועצים בכירים ל...סקטור הממשלתי והציבורי. ויש כאלה, כמובן, שמקבלים פנסיה כפולה ומשולשת אחרי שדילגו בין כמה תפקידים בסקטור הציבורי.

אכן, צה"ל נחשב לשואב הפנסיה התקציבית הגבוה, בעיקר בגלל גיל הפרישה המוקדם מאוד - 46-45 (כאשר עבור צבא הקבע נחשב גם השירות הצבאי לצובר נקודות זיכוי לפנסיה התקציבית). אבל, גם שם הפערים מאוד גדולים. האוצר מסביר שאין באפשרותו לספק נתונים לפי דרגות, ולכן הוא מוסר רק ממוצעים שלא מספקים את התמונה המלאה. הממוצע מדבר על פנסיה תקציבית של כ-16 אלף שקל בחודש, אבל ברור שבעלי הדרגות הגבוהות הם הנהנים הגדולים במיוחד מפנסיה נדיבה של עשרות אלפי שקלים לחודש, החל מגיל צעיר יחסית, עם כמה עשורים לפיתוח קריירה נוספת.

בין הנהנים הגדולים של הפנסיה התקציבית הם השופטים, שהפנסיה הממוצעת להם עומדת על 38 אלף שקל בחודש. כלומר, חבילה נאה של 10-15 מיליון שקל לכל בכיר. אגב, מסתבר ששופטים בבתי הדין לעבודה נחשבים לפחות מיוחסים. הם מקבלים פחות משופטים אחרים. עוד נקודה לציון: בעוד ששופטים שהם פנסיונרים של הנהלת בתי המשפט נהנים מממוצע פנסיה של מעל ל-38 אלף שקל בחודש, הרי שופטים שהם פנסיונרים של משרד המשפטים נאלצים להסתפק ב-36.5 אלף בחודש; והפרקליטים במשרד המשפטים מסתבר "דפוקים" עם ממוצע של 14 אלף לחודש, זאת לעומת הסנגורים הציבוריים עם מעל ל-18 אלף.

בור שחור וענק של כספי פנסיה תקציבית נמצא גם באקדמיה. ככל שהאוניברסיטה ותיקה יותר ומיוחסת יותר - כך הבור שלה עמוק יותר. די לראות את הנתונים של האוניברסיטה העברית בירושלים (מסורתית, הכי קרובה לצלחת השלטון) עם 11.3 מיליארד שקל חבות אקטוארית, כדי להתפלא איך היא עדיין עומדת ולא מודיעה על פשיטת רגל. לטכניון חבות של 5.6 מיליארד שקל; בתל אביב 5.5 מיליארד; בחיפה 1.8 מיליארד. אגב, בעוד שאוניברסיטאות תל אביב וחיפה עברו בזמנו בהדרגה לפנסיה צוברת וכך מתמודדות טוב יותר עם הבעיות של הפנסיה התקציבית, הרי ירושלים עדיין מתעקשת ומסרבת.

הפנסיה של בכירי בנק ישראל והעובדים שלה נחשבת לגבוהה במיוחד. משרד האוצר אומר שהנתונים אינם בידיו, אך נזכיר כי לפני 3-4 שנים התחייב בנק ישראל לדווח לממונה על השכר באוצר על כל הוצאותיו בעניין שכר ותשלומי פרישה של העובדים. כך שבעוד שהאוצר כאמור, טוען שהנתונים לא בידיו, אומר בנק ישראל שהוא מוסר למשרד האוצר את כל הנתונים הנדרשים. ידוע כאמור, כי הגמלאות בבנק ישראל היא גבוהה משמעותית ביחס לשירות המדינה. דובר בנק ישראל מסר כי "סך כל ההתחייבויות לפנסיה ולתשלומי פרישה ולזכויות עובדים אחרות עומדת על 4.5 מיליארד שקל לסוף 2012". הדובר אינו מפרט מה הגמלה הממוצעת ומה מספר הגמלאים והעובדים שההתחייבויות מיוחסות להם.

ועכשיו למספרים הנמוכים. מעבר לכל הנהנתנים המקורבים והמקושרים, רוב רובם של עובדי המדינה נהנים (והם עדיין נהנים ביחס לאחרים), מפנסיה תקציבית של 6,800 שקל בממוצע. הם גם אלה הפורשים בגיל גבוה יחסית - 63 (כיוון שזה ממוצע, מרבית העובדים בסקטור הציבורי מקבלים פנסיה חודשית נמוכה משמעותית, סביב 4,000-5,000 שקל ואף פחות). זאת, לעומת ממוצע הצבא עם קצבה ממוצעת של 16,600 לחודש, שפורשים בגיל 46; המשטרה ושירות בתי הסוהר עם קצבה ממוצעת של כ-11 אלף שקל לחודש, שפורשים בגיל 54; שירותי הביטחון עם קצבה של כ-10 אלף שקל בממוצע, שפורשים בגיל 56.

אגב, הקצבה הכי גבוהה במשרד האוצר ניתנת למה שמכונה "מנכ"ל חדש", עם קרוב ל-30 אלף שקל בחודש כגמלה. אז מיהו אותו אחד המוגדר "מנכ"ל חדש"? מסתבר שלא מדובר בכלל בשום דבר חדש או חדיש, אלא במנהלים בכירים, ותיקים במיוחד, שנשארו בפנסיה תקציבית עד השנה האחרונה לעבודתם ובגלל קרבתם ונגישותם למקבלי החלטות שינו עבורם את הכללים והוסיפו להם בשנים האחרונות עוד ועוד הטבות המוכרות לפנסיה. למה קוראים להם "חדש"? לא ברור.