שחיקת כוחה של ארה"ב במזרח התיכון, מביא להתחזקות הכוחות הקיצוניים ולהיחלשותם של ישראל והכוחות המתונים. כך אמר (יום ה', 17.3.16) תא"ל (מיל.) יוסי קופרווסר, לשעבר ראש חטיבת המחקר באמ"ן, בכנס על אתגרי צה"ל במרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן. לדבריו, כדי להפוך את התהליך ולהביא לחיזוק כוחה וביטחונה של מדינת ישראל, יש צורך בשיתוף פעולה עם הכוחות המתונים באזור, כמו גם שיתוף פעולה עם ארה"ב ומדינות המערב.
לדברי קופרווסר, יש להשתחרר מהתפיסה של מדינות המאיימות על ישראל, מאחר שעל-רקע הטלטלה האזורית - המסגרת הערבית התמוטטה, וכיום האיומים הם רב-זירתיים ובאים ממערכות על-מדינתיות. ארבע המערכות (אירנית, סונית קיצונית, האחים המוסלמים ופלשתינית) פועלות נגד קיומה של ישראל באמצעות החלשתה ובידודה תוך ערעור הלגיטימציה שלה; ערעור החוסן הלאומי שלה; הצבת רסנים על יכולת הפעלת כוחה ויצירת יכולות לפגיעה בישראל.
המערכת האירנית מעוניינת בנשק גרעיני, מתוך אמונה שהדבר יחזק את ההגמוניה שלה באזור, דבר שיוביל לשינוי בסדר העולמי. עד השגת מטרה זו, אומר קופרווסר, היא פועלת לפגיעה בעורף הישראלי ובמרחבי הגבול.
המערכת הסונית הקיצונית מחולקת כיום לשתי הנהגות:
אבו בכר אל-בגדדי, מנהיג דאעש, ואיימן אל-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה. מה שמאפיין את המערכת הזאת הוא המחויבות לפגיעה בישראל, ומיטוט המשטרים המתונים באזור והמערב. אולם, כיום ישראל איננה בראש סדר העדיפויות שלהם. עלייה בכוחם של הגורמים הסונים הקיצוניים, מציין קופרווסר, מביאה למתחים בינם לבין אירן והאחים המוסלמים.
האחים המוסלמים פועלים במספר מדינות, אך שיא שליטתם הוא בעזה. בעיניהם, מדגיש קופרווסר, החמאס הוא הכלי העיקרי לפגיעה בישראל. הם מתמקדים כעת בהפלת המשטרים המתונים באזור ובמלחמה נגד ישראל. המערכת הפלשתינית ניזונה מהמערכות האחרות, והמטרה היחידה שלה היא מלחמה מול ישראל. כלי המאבק שלה נוגעים לדה-לגיטימציה, מערכת טרור קלאסית וטרור ללא שימוש בנשק חם, דבר שאין לו תהודה של ממש באסטרטגיית צה"ל.
היועץ לשעבר לביטחון לאומי, אלוף (מיל.) יעקב עמידרור, אמר בכנס, כי השינויים במפת האיומים על ישראל, מחייבים שינוי ביכולות המודיעין. לדבריו, כיום האויב העיקרי של ישראל לא קרוב לגבולותיה, ומביא לשינוי במודיעין משתי בחינות: ההגעה ליעד והשגת המידע. דבר זה מחייב בניית כלים מבצעיים מתאימים, ושינוי ביכולות המודיעין.
בדבריו סקר עמידרור את השינויים המשפיעים על אתגרי המודיעין. השינוי הראשון נוגע להיעלמות המסגרות הישנות, ולכן מבחינת המודיעין, חלק ניכר מהניסיון שנצבר במערכת - שוב אינו רלוונטי. התופעות החדשות מחייבות הסתכלות אחרת, התמודדות אחרת ולימוד ממקורות ידע חדשים.
השינוי השני נוגע להתנהגות ההמון. בעוד שבעבר המנהיגים הם שקיבלו את ההחלטות, ניתוח זה הפך לחסר ערך כאשר מדובר בהמונים שלא ידוע כיצד למדוד אותם ולהבין אותם. דבר זה מחייב נקודת ראייה אחרת של המודיעין, כדי שיוכל להתמודד עם השינוי הדינמי הזה.
השינוי השלישי נוגע לעובדה שאויביה העיקריים של ישראל אינם מדינות. מבחינה מודיעינית, נראה שמדובר באיום קטן יותר מאחר שיכולות ארגוני הטרור נמוכות מיכולות המדינות, אולם זהו אתגר קשה למודיעין. הקושי נובע מיכולת החדירה לארגונים אלה. בעוד שרמת האיום ירדה משום שמדובר בארגונים ולא במדינות, היכולת המודיעינית להבנת אותם ארגונים מסובכת יותר, הסביר עמידרור.