מבקר המדינה,
יוסף שפירא, לא מצא שפעילות ארגונים כגון וי-15 (V15) היוו תרומה בלתי חוקית לסיעה כלשהי. עוד הוא אומר, כי לא ניתן לקבוע שעיתונים שלמים - דוגמת
ישראל היום - היוותה תעמולה המהווה תרומה אסורה.
שפירא מדווח (יום ג', 18.10.16), כי נציגי משרדו פנו לחלק מן הגופים החוץ-מפלגתיים, שקראו להחלפת השלטון הקיים או לתמיכה בו, בבקשה לקבלת הבהרות באשר לפעילותם בתקופת הבחירות. רוב הגופים טענו, כי לא פעלו עבור סיעה כלשהי, כי הם אינם קשורים לשום סיעה וכי אין בפרסומים מטעמם כדי לעודד הצבעה למפלגה מסוימת. גם הסיעות שלגביהן נערכה הביקורת הכחישו כל קשר לגופים אלו.
המסרים אינם תעמולה מובהקת
"לא הועלו לפני ממצאים המצביעים פוזיטיבית על קשר כה קרוב בין מי מן מהגופים החוץ-מפלגתיים ובין מי מן הסיעות ברמה המספקת כדי לקבוע כי גוף זה או אחר הוא 'זרוע' של סיעה מסוימת ולהחיל עליו את ההוראות בדבר 'גוף הקשור לסיעה'", קובע שפירא. עם זאת, עדיין ייתכן מצב בו עצם הפעילות הייתה תרומה אסורה לטובת סיעה זו או אחרת - אך שפירא הגיע למסקנה, שגם זאת לא הוכח:
"אין להתעלם מהמסרים הישירים שמצאו ביטוי בחלק מהפרסומים של הגופים החוץ-מפלגתיים, לרבות פרסומים הקוראים להחלפת הממשלה ואחרים המעודדים הצבעה עבור גושים שונים. חרף האמור, ובשים לב לחשיבותו של
חופש הביטוי הפוליטי של יחידים וקבוצות בחברה דמוקרטית, הגעתי לכלל מסקנה, כי לא ניתן לראות במסרים מעין אלו תעמולה מובהקת לטובת סיעה ספציפית עד כדי קביעה שנוצרה חזקה של זיקה ארגונית לסיעה מסוימת כלשהי".
נושא אחר שבדק שפירא היה, כאמור, טענות לפיהן עיתונים שלמים מהווים פלטפורמה לתעמולה עבור מפלגות מסוימות, ולפיכך מדובר בתרומה אסורה. בדוח לא נאמר באלו עיתונים מדובר, אך הכוונה מן הסתם לישראל היום (הליכוד), המודיע ויתד נאמן (
יהדות התורה) ויום ליום (
ש"ס).
שפירא אומר כי מדובר בבחינה מורכבת במיוחד. פרסומים עיתונאיים שיש בהם "ערך חדשותי", אין לראות בהם תעמולת בחירות. אך מה באשר למאמרי מערכת, טורי דעות, מאמרי אורח, וכדומה, שעשויה להיות להם השפעה על הבוחר? האם תכנים כאלו יהיו תמיד בגדר תרומה לסיעה? לאו-דווקא, הוא אומר. על-מנת לקבוע כי פרסום מסוים ייחשב לא רק חלק מחופש הביטוי של המפרסם אלא גם תרומה לסיעה מסוימת, נדרש שיתקיימו שתי זיקות: ארגונית ורעיונית. הרוצה להוכיח שעיתון שלם מהווה תעמולה, צריך לעמוד בנטל כבד ביותר, אומר שפירא.
מדובר בסוגיה מבנית המעלה שאלות מורכבות ויסודיות ביותר וביניהן: מהו ערך חדשותי שבקיומו לא ייחשב תוכן עיתונאי כתעמולת בחירות; איזו זיקה ארגונית או ממונית תיחשב זיקה חזקה במיוחד, לצורך קביעה שעיתון שלם מהווה תרומה אסורה לסיעה, ואילו ראיות ייחשבו כ"ברורות, חד-משמעיות, ומשכנעות" להוכחת אותה זיקה; מתי יש בפרסום עיתונאי או בפרסום של עיתון שלם כדי לפגוע בעיקרון שוויון ההזדמנויות בין מפלגות; ומיהו הגורם המתאים לבצע את בחינת הראיות והזיקות ולקבל החלטות בנושא במקרים לא מובהקים.
חשש לפגיעה בחופש העיתונות
שפירא מציין, כי קביעה שיש בפרסום עיתון משום תרומה היא בהכרח קביעה שמדובר בתרומה שאינה עומדת בגבולות החוק (עקב הסכום הגבוה ועצם קבלת תרומה מתאגיד), ולפיכך התוצאה המעשית תהיה שפרסום העיתון במתכונתו הנוכחית אסור. לחלופין, קביעה כזו תגרור התערבות של המבקר בפעולות ובהחלטות המערכת של אותו עיתון.
עוד אומר שפירא, שלצורך הכרעה בסוגיות אלו נדרשים כלים רבים ומגוונים, בעיקרם כלי חקירה ומחקר מיוחדים, שחלקם אינם בידיו. בנוסף, לצורך בחינת נושא זה לעומק, תידרש בדיקה מערכתית של כלל העיתונים בעלי ההשפעה על ציבורים שונים ובשפות שונות, באופן שיאפשר קביעה אם מי מהם אכן מקדם סיעה מסוימת, בין בצורה מובהקת ובין באופן יחסי לעומת סיעות אחרות או עיתונים אחרים. רק לאחר בחינה כזו, ניתן יהיה לתת תשובה לשאלה האם ניתן לראות במי מהעיתונים בבחינת עלון תעמולה של מי מהסיעות, ברמה שעשויה להצדיק את סגירתו או הגבלתו. אולם העיתונים אינם נתונים לביקורת מבקר המדינה ונהנים מהגנות חוקתיות מיוחדות כגון חופש העיתונות.
"נוכח כל האמור, סבורני כי ראוי כי סוגיה כה מורכבת - הן משפטית וציבורית והן פרקטית - תיבחן על-ידי המחוקק, תוך שימת לב לערכי היסוד השונים במטרה ליצור את האיזונים הנדרשים ביניהם", מסכם שפירא.