מחדלי חקירה חמורים, מסמך כוזב שהגיע לתיק, תמלולים פגומים של חקירות, התחמקות מאחריות, פגיעה בהגנת הנאשמים, עדים שהגיעו לא מוכנים, תשובות מטרידות של חוקרים וקצינים - כל אלו התגלו בתיק נגד עורך דין. במקביל, התנהגותו של עורך הדין עצמו הייתה מחשידה ופסולה, ועדותו הייתה חסרת כל אמינות. כך קובע סגן נשיאת בית משפט השלום ברמלה, מנחם מזרחי.
מזרחי זיכה מחמת הספק (27.1.20) את עו"ד חיים שטיינברגר, לו יוחסה הברחת קוקאין ללקוח אותו ביקר בכלא איילון. הספק נוצר בעיקר בשל פעולות חקירה שלא בוצעו ולנוכח עדות המעלה את האפשרות, כי הסם שנתפס אצל הלקוח, אברהם עמר, לאחר פגישתו עם שטיינברגר היה ברשותו עוד קודם לכן. כאמור, מזרחי אינו מקבל את גרסתו של שטיינברגר.
הפגישה התקיימה באפריל 2017 ותועדה במצלמות האבטחה של הכלא, לאחר שהמשטרה קיבלה אישור לכך מפרקליטת מחוז מרכז דאז,
רונית עמיאל. לטענת המדינה, שטיינברגר העביר את הסם (0.9 גרם) ל-עמר בתוך טישו, תוך שהוא מסתיר אותו מן המצלמות. בשל כך, הוא הואשם באספקת סם מסוכן - עבירה שהעונש המירבי עליה הוא 20 שנות מאסר.
מזרחי מונה על פני עמודים רבים את מחדלי החקירה שנפלו בתיק, תוך שהוא מדגיש שוודאי כאשר מדובר באישום כה חמור המיוחס לעורך דין - הייתה המשטרה חייבת לנהל את החקירה כהלכתה. בין המחדלים והכשלים המרכזיים:
- המשטרה תפסה את הצילומים ממצלמת אבטחה אחת בלבד, ממנה לא ניתן היה לראות בבירור את מעשיו של שטיינברגר. היא נמנעה מלעשות זאת ביחס למצלמה השנייה, שמזרחי עצמו התרשם - בביקור במקום - שהייתה מעניקה זווית טובה בהרבה.
- החוקר איציק אבישר ננעל בעדותו (כלשונו של מזרחי) על כך שלא היה צורך במצלמה השנייה. מזרחי מגיב: "הלך נפש חקירתי שכזה של חוקר משטרה, שאינו מכיר בגודל טעותו החקירתית, מעצים את המחדל, והוא מלמד, כי יש להעביר ליחידה החוקרת מסר בעל משמעות מעשית".
- המשטרה לא תפסה את החומר ממצלמת האבטחה בפרוזדור האגף, שיכול היה לאמת את טענתו של עמר ולפיה קיבל את הסם קודם לכן.
"השואל נותר וידיו על ראשו"
- מזרחי אומר: "לא ניתן היה לקבל תשובות מוסמכות הן לעניין המצלמות, והן אודות פעולות החקירה שננקטו ושלא ננקטו, ובכלל זה מי היה הקצין האחראי על החקירה מי הנחה אותה ומי הורה את הוראותיו. חוקר אחד העביר את כדור השאלות לידיו של חוקר אחר שהשיבו לידי אותו חוקר, שהפטיר תשובות מן הגורן ומן היקב, והשואל נותר וידיו על ראשו".
- לא הוברר מיהו הסוהר שצפה במפגש בזמן אמת באמצעות המצלמות, וממילא הוא לא הובא לעדות - וכך שוב קשה היה לדעת מה בדיוק התרחש במפגש.
- קצין המודיעין רענן חבר לא מסר לעמיאל את מלוא המידע כאשר ביקש את אישורה לתעד את המפגש, וכאשר נשאל מדוע - השיב: "היא הבינה". מזרחי אומר על עדותו: "לא ניתן להשיב לשאלות בעדות בבית המשפט ברמזים או במשחקי מילים או בפלפולי אותיות".
- רב-פקד ענת קצב לא ידעה להסביר מדוע היא חתומה על המזכר בו הופיע שמו של שטיינברגר. לדברי מזרחי, הוא ציפה ממנה "להיערך מבעוד מועד, ללמוד את העובדות, לשלוט בנבכי תיק
החקירה, ולא לאלתר תשובות מן הגורן ומן היקב". לדבריו, "לאחר חקירת עדה זו נוסף מסך של ערפל, ונסיבות קבלת האישור מפרקליטת המחוז נותרו עלומות כפי שהיו".
- השוטרים רס"ר שמעון דיין ורס"ר הראל רוט רשמו, לאחר עיכובו של שטיינברגר, דוחות פעולה דומים עד כדי זהות, וכך נוצר חשש שהם תיאמו אותם. מסקנתו של מזרחי: "קשה לייחס לשוטרים מהימנות או אמינות בדבר נכונות הרישום בדוחות".
- החיפוש על גופו של עמר לפני הפגישה עם שטיינברגר היה רשלני, ולא נשללה האפשרות שאכן הסם כבר היה ברשותו.
לא בדקו טביעות אצבע
- השוטרים תפסו את הסם לאחר הפגישה כאשר הם בידיים חשופות, וכך עלולים היו למחוק טביעות אצבע. בפועל, המשטרה כלל לא בדקה את הטביעות וכך כמובן שלא מצאה על הסם את אלו של שטיינברגר.
- סגן מפקד משמרת בכלא איילון, פאדי טריף, שמר מסמכים חסויים במחשב בביתו ובטלפון הנייד שלו.
- התגלו חוסרים וסתירות בין ההודעות הכתובות של שטיינברגר ועמר לבין התיעוד החזותי שלהן. לא היה כלל תיעוד חזותי בחקירתו הראשונה של שטיינברגר, למרות חומרת העבירה שיוחסה לו.
- פקד שרון רז, קצין החקירות של משטרת רמלה, שהיה אחראי לחלק מן המחדלים, השיב שאין לצפות לעולם אוטופי. מזרחי מגיב: "מצער לחשוב שקצין חקירות זה רואה בפעולות חקירה בסיסיות עולם 'אוטופי' ועניין זה מלמד, כי יש להעניק למחדלי החקירה בתיק זה משקל נכבד, המעביר מסר ברור ליחידה החוקרת, שאין אלו פעולות השוכנות בעולם 'אוטופי', חקירתי, אלא בעולם חקירתי בסיסי ביותר שבכוחן להוביל לחקר האמת להבדיל מהנחת המבוקש של החקירה".
- התובע, עו"ד אלמוג בן-חמו, הפנה בסיכומים להסברים שנמסרו במעמד צד אחד בהליכי החיסיון בתיק. מזרחי מדגיש, שהוא התעלם מדברים אלו.
- המדינה הוציאה תעודת חיסיון על הידיעה המודיעינית שהובילה לתיעוד הפגישה. מזרחי אומר: "מדובר בראיה ישירה, רלוונטית, אשר לא הועמדה לרשות ההגנה והובילה לפגיעה קשה בהגנתם, כאשר הם מנהלים את הגנתם בתום לב מבלי להיות ערים לה. אני סבור, כי תעודת החיסיון פגעה בהגנת הנאשמים".
"גרסתו - עלבון צורב לשכל הישר"
כאמור, בפיו של מזרחי גם ביקורת קשה במיוחד על שטיינברגר. גרסתו "תמוהה ביותר, מחשידה (מחשידה גם לפי עדותו שלו) והיא הייתה עלבון צורב להיגיון ולשכל הישר". הוא אף אמר כי לדעתו מותר להכניס לכלא כל מה שלא מתגלה בשיקוף. "נטען בפניו כי התנהלות שכזו אינה מתיישבת עם נהלי שב"ס ותשובתו: 'לא התיימרתי גם אפילו להגיד לך שזה תקין מה שעשיתי מבחינת נהלי שב"ס, אני לא כפוף לנהלי שב"ס'. אבוי לתשובה ולגישה שכאלה עת אוחז בהם עורך דין", מוסיף מזרחי. "זהו עורך דין שהחליט להיות הצנזור של עצמו".
מזרחי ממשיך ודוחה את גרסתו של שטיינברגר: "יש לדחות אותה כבלתי מהימנה ובלתי אמינה. אני דוחה את הסבריו המפולפלים, המתפתלים, כבלתי מהימנים ובלתי אמינים". התנהגותו בפגישה "לא התאפיינה, כלל ועיקר, להיות פגישה תמימה של עורך דין ולקוחו. התנהלותו של נאשם 1 ראויה בהחלט לאש ותימרות עשן ביקורתיים, אך עם זאת, במערך ראייתי זה, אין די להשלים את הפער הראייתי, כנדרש בפלילים, מתוך עדותו הבלתי מהימנה והבלתי אמינה".
על עדותו של עמר אומר מזרחי, כי למעשה הוא אישר הנחות שהציגו לפניו הסניגורים, כמו שה המובל בשדה בידי רועה. "סגנון עדות שכזה חסר משקל ראייתי... הוא לא מסר עדות מהימנה או אמינה שביכולתה לבסס ממצאי עובדה". גרסתו הייתה "עלבון להיגיון האנושי, אם סבר לעצמו כי בית המשפט יכול לאמץ עדות שכזו", אך עדיין אין בכך כדי להשלים את החסר בראיות מצד התביעה.
עוד מזכיר מזרחי את עדותו של רב-כלאי בוריס סגל, בפניו הוצג זכרון דברים בחתימתו ולפיו הוא צרב תיעוד וידאו מסוים. סגל השיב שהוא לא כתב את המסמך, ומזרחי מעיר: אומנם אין המדובר במסמך מהותי, אך "אין ספק כי הוא מתווסף לדפוס החקירה שהתגלה במסגרת תיק זה, שמעורר שאלות מטרידות ביחס לטיב הראיות שהוצגו. קיומו של מזכר חקירה בתיק החקירה המתברר להיות זיוף, מבאיש בריח רע את יתרת הראיות".
את שטיינברגר ייצג עו"ד אורי בן-נתן, ואת עמר (שהורשע בהחזקת סם לצריכה עצמית) ייצגה עו"ד רוית מוחבר.