"החלטה לסגר הרמטי ביום הזיכרון ובכך למנוע כניסה של משפחות שכולות לבתי הקברות שגויה בתכליתה ומצערת ביותר. מתן האפשרות לכניסה לבתי הקברות לא תשפיע לרעה על תפוצת המחלה ורק פוגעת במשפחות השכולות" - טוען פרופ' דודי גרשון מהפקולטה למנהל עסקים באוניברסיטה העברית, על סמך מצאי מחקר חדש שנערך באוניברסיטה העברית.
המחקר שבוצע בהובלת חוקרים מהאוניברסיטה העברית - פרופ' דודי גרשון ופרופ' אלכסנדר ליפטון מהפקולטה למנהל עסקים ופרופ'
חגי לוין מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית, פיתח מודל לחישוב צריכת מיטות טיפול נמרץ וחדרי אישפוז בבתי חולים. המודל המפורט מתייחס לכל שלבי המחלה וכן מפריד בין אוכלוסיות שונות (למשל על-פי הפגיעות למחלה, על-פי מאפיינים התנהגותיים, צפיפות מגורים וכדומה) ומחשב את מהירות ההידבקות באוכלוסיות השונות, התפוסה הכוללת בבתי החולים ומספר החולים בטיפול נמרץ.
על-פי המחקר, אם מדינה כמו מדינת ישראל תנקוט צעדים לצמצום ההתפשטות שאינם סגר כדוגמת ריחוק פיזי ככל האפשר תוך המשך עבודה, בידוד חולים ומגעים הדוקים, שמירה על היגיינה אישית לרבות שימוש במסיכות, וצעדים מחמירים יותר עבור האוכלוסייה בסיכון גבוה אזי כמעט תמיד לא יהיה צורך בסגר כללי על כלל האוכלוסייה. האוכלוסייה ברמת סיכון גבוהה ממילא מודעת לסכנה ולצורך להישמר יותר מהאוכלוסייה בסיכון נמוך. מובן שבדיקות תכופות הן יתרון עצום שמאפשר לקיחת שולי ביטחון רחבים אפילו יותר אך הנחת המודל הייתה שישנם מגבלות על היקף הבדיקות.
אחת המסקנות מהמודל היא שבמדינות שבהן מספר מיטות טיפול נמרץ במדינה עבור חולי קורונה גדול מכ-60 מיטות למיליון תושבים (תלוי ביחס בין שתי הקבוצות ורמת ההיענות להנחיות) אפשר היה להמנע מסגר ואילו כאשר מספר המיטות בטיפול נמרץ עבור חולי קורונה קטן מדי, פחות מכ-60, אזי ייתכן רק סגר זמני של האוכלוסייה בסיכון גבוה אבל בכל מקרה הכלכלה תמשיך להתקיים ללא מעצורים.
פרופ גרשון, לוין וליפטון קוראים לבחינה שיטתית של מקרי המוות שנגרמים על-ידי צעדי הסגר, בטווח הקצר והארוך. בחינה שכזאת עשויה להראות שגם מבחינה בריאותית גרידא, הגידול במקרי מוות הקשורים לסגר עשוי להיות רב ממספר מקרי המוות הקשורים לקורונה.