הוועדה לזכויות הילד שמעה (יום ג', 11.) את הדיווח לשנת 2019, על יישומו של חוק סיוע לקטינים נפגעי עבירות מין או אלימות, כמתחייב לפי החוק, ולאחר מכן קיימה דיון בנושא המענה הראשוני לילדים נפגעי עבירות מין. ח"כ
יוסף ג'בארין, יו"ר הוועדה, אמר בפתח הדיון: "בחוק זה המדינה הכירה בקשיים הייחודיים לקטינים נפגעי עבירות, ולכן בצורך להעניק להם שירות ייחודי ומותאם להם, במרכזים אשר יוקמו עבור זה ויאחדו תחת קורת גג אחת את כל גורמי האכיפה והטיפול. על-פי הדיווחים שאנו מקבלים מהשטח, נראה שיש פער בין התוכניות על הנייר לבין היישום, ונרצה לשמוע על כך ולבדוק היכן נוכל לתקן".
חוה לוי, נציגת משרד הרווחה, אשר גם חתומה על הדיווח השנתי, הציגה את הנתונים בדיון, וכן מסרה עידכונים שונים מאז מועד הגשת הדוח ועד לדיון היום. לוי ציינה כי היא שמחה להציג לוועדה את פעילות מרכזי ההגנה, על היתרונות וגם על הקשיים, בכדי לעורר מודעות ציבורית לפעילות המרכזים ולעודד הגעת נפגעים אליהם.
לוי ציינה כי בשנת 2019 טיפלו המרכזים ב-5,889 מקרים של פגיעות גופניות או מיניות בקטינים, כמות אשר מהווה עלייה מהשנה הקודמת. לוי פירטה כי בכל שנה עד כה היו יותר מקרים מאשר בשנה שקדמה לה, אך עד כה ב-2020 יש דווקא ירידה בשיעור המקרים, כנראה כתוצאה מהקורונה, אף שהמרכזים הוכרו כחיוניים והמשיכו לעבוד כל הזמן.
היא אמרה כי על-פי החוק על המשרד להקים 8 מרכזים, ואולם כעת יש 7 מרכזים פתוחים. המרכז אשר היה במרכז הרפואי שיבא נסגר בחודש שעבר, הפונים אליו מופנים בינתיים למרכז בנתניה אשר תוגבר, ובעוד כ-10 ימים ייפתח מרכז ברמת גן, בסמוך לשיבא, אשר ייתן מענה לתושבי האזור. עוד אמרה לוי כי מיקומו של המרכז בירושלים שונה, והוא הוכפל בגודלו, לצורך מתן מענה לתושבי מזרח העיר, בדגש על מענה בשפה הערבית.
בדיון הוועדה שררה תמימות דעים נדירה של כלל חברי הכנסת, משרדי הממשלה וארגוני החברה האזרחית כי פעילותם של מרכזי ההגנה היא חיונית מבורכת, והעובדה כי כלל האבחון, הסיוע והאכיפה מצויים במקום אחד מקטינה את האפשרות לפגיעה וקושי נוסף בקטינים אשר מגיעים, וכן משפרת את יכולת הגורמים לתכנן ביחד מענה שהוא טיפולי וחקירתי בה בעת.
דווקא בשל התפיסה החיובית של המרכזים, הגיעה גם ביקורת על הצורך להרחיב את הפעילות שלהם, כדי לייצר מענה נוסף למי שאינם מגיעים למרכזים.
גליה אנג'ל, סגנית מנהלת השדולה למלחמה באלימות מינית: "עד היום אין נוהל מסודר שמסדיר את פעילות המרכזים, וכל מרכז פועל לפי מדיניות מעט שונה. יש כאלה שמחייבם הפנייה מהרווחה או מהמשטרה כדי לטפל בפגיעה, ויש כאלה שכל אחד יכול להגיע. אין גם נוהל שמסדיר את הקשר בין מרכזי ההגנה לבין החדרים האקוטיים, אשר קיימים ב-5 בתי חולים בארץ, לטיפול בפגיעות מיניות, כאשר ראיות פורנזיות לפגיעות מיניות אפשר לאסוף רק בחדר האקוטי. בנוסף, יש להרחיב את מספר המרכזים ופעילותם. יש מרכזים רבים אשר פועלים רק עד השעה 16:00, וכמו-כן, אין אף מרכז דרומית לבאר שבע".
עו"ד לירון אשל, המועצה לשלום הילד: "צריך לומר תודה לכלך עובדי מרכזי ההגנה. כולם יושבים במקום אחד, בלבוש אזרחי ולא מאיים, במקום שנראה יותר כמו גן ילדים ולא כמו תחנת משטרה. כשמבינים את זה מבינים את החשיבות של המרכזים לצמצום הפגיעה המשנית. הצוות שם הוא כמו משפחה, יש ישיבות משותפות, בהן חושבים ביחד כדי לגבש פתרונות לילידם ותוכניות עבודה, אבל זו גם הסיבה שקריטי שיהיה שם צוות נוכח וקבוע, וכל תקן יאויש, ולא יהיה פתרונות של אנשים חיצוניים שמוזמנים בדחיפות למקרה מסוים. חייבים להעלות את המודעות הציבורית למרכזים, שקטינים ומשפחותיהם ידעו עליהם ולפנות אליהם, אך גם שכל גורם ברווחה או במשטרה, מהיומנאי ועד החוקר, ידעו להפנות את הנפגעים לשם"
עו"ד אילת רזין בית אור, יועמ"ש אגוד מרכזי סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית: "מרכזי ההגנה הם מודלים ייחודיים של שילוב זרועות בין משרדים והיינו מבקשות להחיל את זה גם לגבי בגירים. יש שם אנשים מצוינים שלא ניתנות להם מספיק סמכויות, תקציבים והכשרות. בפריפריה כבר היום יש תורי המתנה ארוכים מדי למרכזי ההגנה ולכן יש להרחיב אותם, וגם את שעות הפעילות שלהם. כמו-כן, חייבים לוודא את ההנגשה שלהם לשפות בריכוזי האוכלוסייה הקרובים אליהם, אם זה ערבית, אמהרית, או אפילו יידיש לקהילות חרדיות".
עו"ד אשרת שהם, פרקליטות המדינה: "אנחנו לקראת סיום שיח פנימי שיגדיר את המקרים שיכולים להגיע למרכזי ההגנה, ורובם כן יגיעו, לעומת מיעוט שבו יכול להיות חשש לזיהום החקירה ולא יהיה ניתן להפנותם למרכזים. אנו סבורים שהצוות חייבים להיות מאויש באופן מלא בכל מרכז, כי הצוות מקבל את ההחלטה הנכונה ביותר במקום, האם נכון לחקור את הקטין או לא. זהו המקום המיטבי גם מבחינת שיתוף הפעולה של הקטין עם החקירה ולכן משתפרת איכות הראיות, והכל תודות לשותפות והעבודה הרב תחומית המתבצעת".
עו"ד ליאנה מגד, מחלקת ייעוץ וחקיקה (פלילי) במשרד המשפטים: "בחודש דצמבר 2019 ועדת ברלינר הגישה את המלצותיה לשרי המשפטים והבט"פ בכל הקשור לטיפול בנפגעי עבירות מין. אחת ההמלצות הייתה להרחיב את פעילות מרכזי ההגנה גם לגבי בגירים, בגלל האפשרות לקבל מענה חקירתי וסוציאלי ולעתים אף רפואי במקום אחד - דבר שיועיל גם לבגירים".
ח"כ
יואב סגלוביץ': "אי אפשר לומר שפגיעה בילדים ונשים או פגיעות מיניות, הם לא על סדר היום. אך המציאות הפוכה מכל הגיון, ככל שהנושא על סדר היום הציבורי כך איכות הטיפול שהמדינה נותנת הוא נמוך. יש 21 בתי חולים ברחבי הארץ ורק 5 חדרים אקוטיים. מדברים על שבעה מרכזים בסך-הכל ומברכים על השמיני שיפתח, אנחנו נמצאים בעולם לא הגיוני. צריך להביא לכאן לוועדה את השרים הנוגעים בדבר, את מקבלי ההחלטות ולרתום אותם. יש משמעות לפרטים ולידיעה שזה לא בשמים להקים חדר אקוטי, יש מודל קיים ולשכפל אותו זה לא עלויות מטורפות למדינה".
ח"כ סונדוס סאלח: "את העקומה של פגיעות מיניות בילדים חייבות לשטח. כשרוב הפגיעות נעשות בגיל הרך, ואין הכשרות ואמצעים מתאימים לרופאי ילדים, לאחיות בטיפות חלב, זאת הפקרות. ילד במצוקה, במצב רגיש, שרוצה לדבר על נושא רגיש כמו פגיעה מינית, אנחנו צריכות לאפשר לו לעשות את זה בשפתו. ולא להוסיף לו קשיים נוספים. עכשיו זה הזמן להבטיח תקציבים למרכזים, להנגיש את המידע והידע, לרופאות, למטפלות, למורות, להורים ולציבור הרחב, בכל השפות".
יו"ר הוועדה, ח"כ ג'בארין סיכם: "אנו מצטרפים לתמימות הדעים שקיימת כאן לגבי החשיבות המכרעת של השירות שניתן במרכזי ההגנה. הוועדה מתריעה על הפער שקיים בין הצורך במענים ייחודיים לקטינים נפגעי עבירות מין ואלימות, לבין מה שקיים בפועל. לא יכול להיות שמענים לקטינים לקטינות וקטינים שנפגעו לא יהיו המענים הטובים ביותר.
הוועדה מבקשת להאריך את שעות פעילות המרכזים, ולשפר את סוגיית הנגישות הלשוני והתרבותית במרכזים השונים. בולט במיוחד הדבר במרכז בבאר שבע, אז משרת את כל הדרום, לרבות האוכלוסייה הערבית-בדואית, שמחציתה קטינים מתחת לגיל 18. הוועדה קוראת לאפשר קבלת קטינים לטיפול בכל המרכזים ללא צורך בהפניה כלשהי. הוועדה מוחה על כך שעדיין אין נוהל בין משרדי ייעודי ושלם לטיפול בקטינים אשר נפגעו בעבירות אלימות ומין, ומבקשת להשלימו בהקדם, בכדי להסדיר את עבודת המרכזים והחדרים האקוטיים.