מפכ"ל המשטרה דאז, רוני אלשיך, אסף תלונות נגד חוקר מח"ש דובי שרצר - טוען האחרון (יום ב', 31.8.20) בהמשך חקירתו הנגדית במשפטו של רונאל פישר. שרצר, רב-פקד במשטרה, הושאל למח"ש, עמד בראש צוות החקירה בפרשת פישר וניהל חקירות גם נגד כמה מבכירי המשטרה בתקופתו של אלשיך.
שרצר אישר, כי קיבל הערה ניהולית מפרקליט המדינה דאז, שי ניצן, על שימוש במילים בוטות בחקירתה של עדת המדינה בתיק, ע"י - לשעבר מזכירתו של פישר - בנוגע לקשריה האישיים הקרובים עם ערן מלכה. "זה היה אחרי שניצן קיבל 20 תלונות, אחרי שאלשיך אסף תלונות מכל רחבי המשטרה נגד החוקר מספר אחת במח"ש - שאני מרביץ, שאני מדליף", הוסיף שרצר.
סניגורו של פישר, עו"ד עמית בר, טען שהתבטאויותיו של שרצר כלפי ע"י היו עלולות להיחשב להטרדה מינית. שרצר השיב בהתרגשות: "אתם טוענים שאני הטרדתי מינית את ע"י? שהיא תגיש תלונה למשטרה. יש גבול. אם יש דברים שאמרתי - אשמח לענות. אני לא מוכן לקבל כאלה אמירות". בר: "איך חדר החקירות מכשיר אמירות שהיו מהוות הטרדה מינית אם היו נאמרות ברחוב?".
השופט משה סובל: "האם אתה סובר שהשימוש במילים הללו בהקשר של החקירה על ידך היה תקין?". שרצר: "בדיעבד אני מצר שאמרתי אותן. גיוס עדי מדינה אינו קל, הוא כרוך בצעקות, בבכי. חלק מהחקירה הוא להקטין אותם. אבל אני לא מוכן לקבל שזו הייתה הטרדה מינית". סובל: "אם אתה אומר שאולי מוטב היה לא להשתמש בזה, זה משום שהדבר אינו ראוי או משום שזה דבר שאסור להגיד?". שרצר: "זו פשוט אמירה בוטה. אמרתי שאני לוקח אחריות על המילים. כאשר אימא שלי ראתה את זה בטלוויזיה, היא אמרה לי: ככה חינכתי אותך? איך אתה מדבר?".
סובל: "אתה חושב שזה נוגע באמירות אסורות?". שרצר: "לא, בוודאי כאשר רואים את זה בהקשר". סובל: "האם הגעת לגבול האסור?". שרצר: "ממש לא. אני רואה מה עושים לי על האמירות האלה, אני רואה מה המשפחה שלי חושבת עלי כשהיא יודעת שזה לא אני, אני מצטער על זה. מה שעשו לי על שלוש האמירות הללו - זה ודאי לא פרופורציונלי".
בר הודיע, כי ההגנה תבקש לפסול את עדויותיהם של מלכה ושל ע"י, בצעד של "פסילה פסיקתית". הוא ציין, כי אכן אין פסיקה המאפשרת צעד כזה, אך יש אמירות בנושא של בית המשפט העליון. לטענתו, " יש בתיק הזה מסה שמצטרפת לסעד שנבקש בסוף - התנהלות פסולה, איומים וכדומה. לצד הבקשה לפסול את העדות, נוכל לטעון גם להגנה מן הצדק בשל שרשרת האירועים באותו יום" - 29.4.15, היום בו הפכה ע"י לעדת מדינה.
התובעת, עו"ד שירה קני-טל, הגיבה: "אין בסיס משפטי לפסילה פסיקתית של עדות של עד. צריך להגיש לבית המשפט את כל אמרות העדה, כי אי-אפשר לבחון את התנהלות החקירה לפי כמה דקות מתוך מאות דקות של חקירה. את ע"י שאלו [בחקירה הנגדית] רק שאלה אחת: האם הרגשת נסחטת. אם הם רוצים לפסול ולהגיד שאדם אמר X רק בגלל שעשו לו Y, הרי שצריך לשאול את העד עצמו - וזה לא נעשה".
עוד עלה בעדותו של שרצר, כי מח"ש לא חקרה תרומות שנתנו קציני משטרה לחגיגת בר-מצווה בפנימיית רננים, אותה ארגנה אילנית בארי - רעייתו של ניצב ירון בארי, שהיה אז ראש אגף משאבי אנוש. בין התורמים הייתה גילה לגזיאל, שלאחר מכן שימשה באותו תפקיד. בר טען, כי תרומות אלו עלולות להגיע עד כדי חשש לשוחד, כאשר הן ניתנות לרעייתו של הקצין הממונה על קידומם של התורמים. הוא תהה מדוע מח"ש לא חקרה את השוטרים - אלא רק את פישר, שהוא אזרח. שרצר השיב, כי בשורה התחתונה - בארי הורשע בדין משמעתי.
מח"ש גם לא חקרה באזהרה את בני הזוג בארי, למרות שאמרו במפורש בחקירותיהם שהם שוחחו זה עם זה אחרי שהעידו בנושא, ולמרות שאילנית בארי שוחחה עם עדה עתידית. שרצר השיב: "אין מצב שמעמידים לדין על שיבוש בפני עצמו. הם גם לא הוזהרו שאסור להם לדבר, וזו הייתה טעות".
טענה נוספת של ההגנה הייתה, שהחוקרים בראשותו של שרצר ניסו לתקוע טריז בין ע"י לבין עו"ד מירב משען, אז ממשרדו של פישר, שייצגה אותה, ולהעביר לה את המסר לפיו משען משבשת את החקירה ואף עלולה לשרת את האינטרסים של פישר. שרצר השיב: מירב הייתה שם קוד ל'בואו נהיה חולים ונשבש את החקירה'. ע"י בשום שלב לא העלתה טענות נגד החקירה שלה; היא והוריה שלחו לי מכתבי תודה שהצלנו אותה". ע"י הורשתה לבסוף להיפגש עם משען רק ב-01:30 לפנות בוקר ביום המחרת (30.5.15), אחרי שחתמה על הסכם עדת המדינה.