בלהט ההתגוננות מהקורונה וההגנה על אוכלוסיית הקשישים, רבים מהם סובלים מבדידות, מחוסר-מגע אישי זה חודשים עם בני המשפחה, והיום (ד', 21.10.20) נדרשה לכך וועדת הקורונה, שדנה בדוח מכון "זולת" בעניין.
לדברי יו"ר הוועדה, יפעת שאשא-ביטון, "הבדידות הנכפית על האוכלוסייה הזו, מקשה עליהם מאד, לפעמים חשובה לא פחות מההדבקה שלהם בנגיף. חשוב להיזהר מהתגוננות והנזקים שבה:-יתר, פחד מוגזם, חרדות, חוסר תקשורת עם בני המשפחה, צריך לחבק את האזרחים הוותיקים ולשמור על בריאותם וחייהם, אך כמובן אסור שהחיבוק הזה יהפוך לחיבוק דב חונק ומזיק. על כולנו, המדינה וגם בתי האבות ומוסדות הדיור המוגן, להפסיק לנהוג בקשישים בפטרונות. במקום למנוע מהם את היכולת לצאת לגינה ציבורית או לפגוש את הנכדים, יש לאמץ פתרונות שיאפשרו לקשישים לא רק לשרוד, אלא גם להשתתף בשגרת החיים ולתת להם את האחריות לאזן בין הצורך לשמור על הבריאות לבין הצורך בקשר ומגע עם אנשים. עלינו להנגיש להם מידע כיצד עליהם לשמור על עצמם".
מרב מיכאלי (העבודה): "המגיפה חשפה ביתר-שאת כשלים רבים במדינה, ולא ניתן לבודד הגנה מפני מחלה מסוימת רק בהיבט הרפואי ולא הנפשי. הממשלה התקמצנה בצורה בלתי נסבלת על אוכלוסיית הקשישים כמו בקצבאות הזקנה, ויחס של אפליה וזלזול בהם. אלעזר שטרן (יש עתיד) הביע חשש שבתי אבות המונעים יציאה של הדיירים מהמתחם, ומונעים ביקורי משפחה - יכולים להביא לנזק נפשי חסר תקנה לקשישים, אימאן יאסין ח'טיב (הרשימה המשותפת) קראה לחקיקת חוק ביטוח הסיעוד, "כיוון שרבים אינם יכולים לדאוג לעצמם בגלל קצבת הזקנה המועטת".
פרופ' נמרוד מימון, אחראי "מגן אבות ואימהות" במשרד הבריאות, האשים כי "ממשלות ישראל לא החשיבו במשך שנים את אוכלוסיית הקשישים, ומשבר כזה הוא הזדמנות מצוינת לתקן מצב זה. הן בתקצוב לבתי האבות והן ביחס הציבורי".
גילה גלעדי, מנהלת המחלקה לטיפול באזרחים ותיקים במרכז השלטון המקומי, התריעה מפני נזקים נפשיים לקשישים הסגורים זה חודשים בביתם, לאחר שהיו פעילים מאוד בספורט, חינוך, טיול, לימוד ותרבות. כיום כ-50% מהקשישים מבקשים לשוב לפעילות זו, כיוון שהם נותנים אמון במערכת ובמגבלות המגינות עליהם.
עינב עובדיה, מנכ"ל מכון "זולת", הדגישה כי 97% מהמבוגרים בארץ חיים בקהילה ולא במוסדות סגורים, ורובם יכולים להחליט בעצמם האם לצאת מביתם תוך סיכון מסוים, והזהירה כי חרדה ובדידות יגבירו את התחלואה והתמותה באוכלוסייה זו.
היא הדגישה כי המגבלות המיוחדות שהוטלו על יחידים וקבוצות רק בשל גילם הכרונולוגי ולא על בסיס אמות-מידה ענייניות כמו מחלות רקע, מוגבלות ותלות-בזולת - היא פטרונות של המדינה.
"המגבלות מהוות אפליה גילנית חמורה, הן גרמו להדרה והזנחה חברתית של זקנים ופגעו בזכות האדם שלהם לכבוד ולשוויון. הממשלה כשלה במתן מענים ומעטפת חברתית ותרבותית תומכת לזקנים, במיוחד ל-97% מהם שחיים בקהילה ולא במוסדות".
הדוח מציג רשימה של 32 המלצות ופתרונות לתיקון הכשלים המערכתיים של התמיכה הממשלתית והחברתית לזקנים. בין המלצות אלו, מאבק בסטיגמה של זקנה - על הממשלה להילחם נגד דעות קדומות כלפי זקנים והדרתם החברתית, ולמנוע את אפלייתם אך ורק בשל גילם. בנוסף, כינון שיתופי פעולה בין-מגזריים - על-רקע ביזור האחריות לזקנים בין גורמים רבים, על הממשלה ליזום שיתופי פעולה בין-מגזריים עם קופות החולים, הרשויות המקומיות וארגוני החברה האזרחית כדי לתמוך בבריאותם, רווחתם ואיכות חייהם של זקנים בזמן הקורונה.
עוד ממליץ הדוח, כי בפתח החורף, על הממשלה לבנות תוכנית לתמיכה באיכות חייהם של זקנים, הן בקהילה והן במוסדות, על-מנת לאפשר לגורמי הבריאות, הרווחה והחברה האזרחית להיערך בהתאם, לרבות תוכנית נמרצת לחיסון נגד שפעת ולמיון שפעת-קורונה בקהילה. על הממשלה והרשויות המקומיות לטפל בבדידות של זקנים שהוחמרה בתנאי הקורונה.
הדוח קורא לתגבר את שירותי הרווחה והתמיכה לזקנים, ולדאוג לרשת חברתית התומכת בזקנים ברמת הקהילה. לשם כך על הממשלה להקצות משאבים לרשויות המקומיות הנמצאות בדירוג הסוציו-אקונומי הנמוך.
הדוח קורא עוד לממשלה, לפקח על תנאי האשפוז של זקנים במוסדות לטיפול ממושך במסגרת תוכנית "מגן אבות ואימהות" וגם בבתי חולים, כדי להבטיח ביקורי קרובים ולאמץ ולפקח על נהלים מחייבים, המאפשרים לבני משפחה לשהות עימם ולהיפרד מהם על ערש דווי. עליה להבטיח גם את זכותן של המטפלות הסיעודיות האישיות של זקנים בדיור המוגן לחופש תנועה.
לשם מילוי החסר בעובדי סיעוד במוסדות לטיפול ממושך, על הממשלה לבנות ולהציע תוכניות של הכשרה מקצועית, במיוחד בעת הקורונה, כהזדמנות תעסוקתית בזמנים של אבטלה גבוהה יחסית.
הדוח קורא לקופות החולים לעודד ולוודא בדיקות תקופתיות וטיפולים רפואיים שגרתיים ודחופים, על-מנת למנוע ירידה במצב הבריאות של זקנים, בשל הימנעות מטיפול בגלל פחד מהנגיף.