הפרקליטות מנסה להפליל התנהגות כשרה

לגבי תיק 4000 נאמר במענה, כי התקשורת בישראל מוטה לשמאל, נתניהו מבקש לאזן זאת על-ידי הקמת כלי תקשורת ימניים, ופניותיהם של דובריו לאמצעי התקשורת השונים היו שגרתיות לחלוטין. "הניסיון להפליל התנהגות מסוג זה הוא בעל השלכה על חופש הביטוי, חופש העיתונות ועקרונות דמוקרטיים בסיסיים", ולא ניתן לייחס לנתניהו בדיעבד התנהגות עבריינית שלא הוגדרה ככזו במפורש. פעולותיו של נתניהו בנוגע לקבוצת בזק הסתכמו במתן חתימה טכנית, לאחר אישורים שניתנו בעקבות בדיקה מעמיקה של הדרג המקצועי. מבקר המדינה כבר בדק החלטות אלו וקבע שלא נפל בהן פגם. בן-צור וחדד מצביעים על עשרות מפגשים בין שי ניצן ואביחי מנדלבליט לבין עיתונאים, וזאת לצד אין-ספור מגעים אחרים. "ככל שיהיה בכך צורך, אנו נראה בהליך זה כי גם לאחר הגשת כתב אישום זה, בהליך המבקש לחדש את החידוש המשפטי בדבר 'היענות חריגה', המשיכו גורמים שונים במאשימה להיפגש, לתדרך ולפעול להטבת הסיקור שלהם". הסיקור התקשורתי חשוב לנתניהו כמו לכל פוליטיקאי, התנהלותו מול שאול אלוביץ הייתה שגרתית (הוא ואנשיו נהגו להתקשר לבכירים ביותר גם באמצעי תקשורת אחרים, שמצידם שוחחו עם פוליטיקאים רבים אחרים; אין פסול בכך שבעלים מכוון את הסיקור באמצעי התקשורת) ולא היה בה כל מימד שוחדי. על-פי המענה, מערכת וואלה הורכבה מאנשי שמאל שהתייחסו לנתניהו ומשפחתו בצורה בוטה ובסלידה גלויה, בעוד בני הזוג אלוביץ אמרו לנתניהו שהם נמנים על מחנה הימין והעבירו לו מסר לפיו ברצונם לאזן את הסיקור של וואלה. "כאשר פניות נעשו לאלוביץ, לא היה מדובר בפניות חריגות; הן נועדו להביא לכך שבעל שליטה באתר, אם ירצה בכך, יפעל במידת מה לשנות את הקו המערכתי שהציג הטיה ברורה לשמאל הפוליטי". נתניהו התייחס לוואלה כאתר זניח, והרוב המכריע של הפרסומים בו בתקופה הרלוונטית היו עוינים כלפיו. "בפעמים הבודדות בהן פנה ראש הממשלה, פניותיו לא היו אלא ניסיון לאזן במידת מה את ההטיה הקשה של אתר וואלה. הכתמתן של פניות אלו כחלק מיחסי שוחד, והניסיון לטעון כי פניות אלה יצרו אצל ראש הממשלה 'הבנה' ויסוד נפשי שמגבשים את עבירת השוחד – בלתי מתקבלים על הדעת, ועלולים ליצור את הרושם כי עמדתם והטייתם של עורכי 'וואלה' וכתביה הם ה'סטנדרט', ואילו פניותיו של ראש הממשלה חורגות מ'קו אמצע' זה", אומרים הסניגורים. בהתייחסם ל-315 האירועים המוזכרים בכתב האישום אומרים בן-צור וחדד, כי 300 מהם כלל לא הוצגו לנתניהו בחקירותיו, ולכן הם מבקשים למחוק אותם מכתב האישום. לגופם של דברים נאמר כי הפרקליטות מנסה להטיל על נתניהו את האחריות למעשיהם של בני משפחתו ודובריו ואפילו לדברים שנעשו בתוך וואלה; "זהו מבנה רעוע, וסופו להתפרק בהליך זה". חלק מהפניות נעשו תוך שימוש בשמו של נתניהו ללא ידיעתו; הוא לא היה מודע לחלק גדול מן הפרסומים עליו ועל בני משפחתו; המדינה מנסה להפליל פעילות דוברות שגרתית; וכתב האישום מתעלם מאלפי הפרסומים העוינים לנתניהו בוואלה באותה עת.

לגבי תיק 2000 נאמר במענה, כי הפרקליטות למעשה מקבלת את גרסתו של נתניהו, לפיה לא התכוון לקדם את חוק ישראל היום, וכי הוא לא ביקש שוחד מנוני מוזס. כל האישום נגדו נובע מכך שלדעת הפרקליטות, איש ציבור המקבל הצעת שוחד - חייב לסרב בדרך מסוימת מאוד. ישראל היום זכה למעמד מיוחד מצד נתניהו משום שהוא העיתון היחיד המבטא תפיסת עולם ימנית, ולצד זאת - כחלק ממחויבותו לשיח מאוזן - היה ער לחששות שמא עיתון זה יפגע בשוק העיתונות. נתניהו רואה את ידיעות אחרונות ככלי תקשורת הפועל בצורה חריגה ותוקפנית נגדו ונגד בני משפחתו, וסבור שמוזס לא עשה דבר בנדון וייתכן שאף מצא תועלת בקו זה כחלק מן התחרות מול ישראל היום. "זה הרקע ואלה הסיבות בגינן ראש הממשלה ומוזס קיימו שיחות בשנים 2013-2008 - ניסיון לבלום מהלכים לסגירת עיתון ישראל היום, וניסיון להשפיע על מוזס למכור את השליטה בקבוצת ידיעות אחרונות", אומרים בן-צור וחדד. מוזס עמד מאחורי הצעת החוק למניעת חלוקת חינמונים ופעל לקדם אותה, ואף השיג לה רוב בקריאה טרומית בתמיכת חלק מחברי הקואליציה. נתניהו חשש שהדבר יביא להפלת הממשלה, ולכן החליט להיאבק בהצעה בכל דרך פרלמנטרית אפשרית. במקביל, הוא בחן את האפשרות להעביר חוק מרוכך יותר, שיאפשר לשמור על ישראל היום, אם לא יצליח לסכל לחלוטין את הצעתו של איתן כבל. לכן הוא גם נפגש עם מוזס - במטרה לסכל את הצעת החוק. נתניהו פיזר את הכנסת ה-19 (בדצמבר 2014) בשל המחלוקת על חוק ישראל היום ותמיכתם בו של ציפי לבני ויאיר לפיד, אך חשש מחידוש היוזמה בכנסת ה-20 ולכן נפגש שוב עם מוזס ודן עימו באפשרות של חוק מרוכך. אולם, גם לאחר שניצח בבחירות וחייב את שותפיו שלא לתמוך בחוק ישראל היום, הוא חשש שהיוזמה תשוב ותעלה ולכן החליט להקליט את מוזס - כדי "להפיק הוכחה שאמורה הייתה להראות שקבוצת ידיעות אחרונות מונעת מאינטרסים; שלמוזס יש השפעה על חברי כנסת; ושהוא זה שעומד מאחורי חוק ישראל היום – קרי, להוכיח שידיעות אחרונות ומוזס אינם מציגים עיתונות ניטרלית, אלא נוקטים עמדה פוליטית ברורה ומתערבים בפעילות הפרלמנטרית של כנסת ישראל". העובדה שההקלטות לא פורסמו, מוכיחה שנתניהו לא עבר כל עבירה; ובשיחות הם לא כרכו את חוק ישראל היום באופן סיקורו של נתניהו בידיעות אחרונות. מוזס לא הציע לו שוחד, בוודאי לא בעולם המושגים שקדם לכתב האישום.

לגבי תיק 1000 טוענת ההגנה, כי "משטרת ישראל ביצעה חקירה אמורפית, כללית ונטולת גבולות שהמטרה שלה היא לאתר חשד לביצוע עבירה כלשהי שבוצעה לכאורה על-ידי ראש הממשלה. חוקרי המשטרה פעלו כמי שיש להם "כרטיס פתוח" המאפשר להם ללקט כל בדל של רכילות, העיקר שיהיה קשור לראש הממשלה". כתב האישום גם מחבר בצורה מלאכותית בין בנימין נתניהו לשרה נתניהו, ואין בו רקע עובדתי מספיק על המועדים בהם התקבלו המתנות, מי נתן אותן, מי קיבל אותן ומי יזם אותן. מערכת היחסים בין נתניהו לבין ארנון מילצ'ן היא קרובה ביותר ונמשכת מאז 1996, ובמסגרת זו נתן לו מילצ'ן במתנה את הסיגרים - גם כאשר נתניהו היה באופוזיציה וגם כאשר קיבל החלטות שפגעו באינטרסים שלו. הקשר בין נתניהו לבין ג'יימס פאקר הוא כמעט אבהי, וגם כאן זהו הרקע למתן הסיגרים. "ראש הממשלה לא דרש שמפניות; ראש הממשלה לא קיבל שמפניות; ראש הממשלה לא צרך שמפניות; ראש הממשלה לא אוהב שמפניות; ככלל, ראש הממשלה לא ידע מתי והאם מתקבלות שמפניות. ככל שגב' נתניהו קיבלה או דרשה שמפניות, זה עניינה שלה. ראש הממשלה גם לא היה מודע להיקף השמפניות הנטען שקיבלה הגב' נתניהו – ככל שקיבלה". עוד נאמר במענה: "כתב האישום מבטל את פריסת המתנות בציר הזמן, ומצייר את הדברים באופן מעוות. ראש הממשלה לא קיבל סיגרים במאות אלפי שקלים. הוא קיבל מחברו הטוב מילצ'ן סיגרים בעיקר במהלך ביקורים חברתיים. כך ראש הממשלה חווה את הדברים – לא חבר שמרעיף עליו סכומי כסף, אלא חבר טוב שמעניק לו סיגרים בנסיבות חברתיות. בתחושה הסובייקטיבית של ראש הממשלה, הסיגרים לא נצברים ולא יכולים להצטבר. הדברים נכונים ביתר שאת שעה שהסיגרים הם מוצר מתכלה. הם לא הצטברו זה לזה. כשם שאנחנו לא סוכמים כמה צעדים פסענו במשך חמש שנים. זהו הטבע האנושי, וכתב האישום מתעלם ממנו במכוון". הסניגורים גם דוחים את הסעיפים המייחסים לנתניהו פעולות לטובתו של מילצ'ן. לדבריהם, הוא לא ידע על קשר של מילצ'ן למיזם שהציע איש העסקים ההודי ראטן טאטא; הוא עסק בערוץ 10 כאשר למילצ'ן לא היה בו אינטרס ממשי ופעל נגדו עד כדי יוזמה לסגור אותו; הוא דיבר עקרונית עם לפיד על הארכת חוק התושבים החוזרים ולא בעניינו של מילצ'ן; הוא סייע למילצ'ן בהארכת הוויזה האמריקנית משום שהאחרון "פעל עשרות שנים, באופן גלוי וסמוי, כדי לסייע לאינטרסים החשובים ביותר של מדינת ישראל" - ובשל כך סירבה ארה"ב להאריך את הוויזה, וכל שעשה היה להעמיד את הדברים עם דיוקם בשיחותיו עם השגריר דן שפירו והשר ג'ון קרי.

במקביל שבים ומבקשים הסניגורים למחוק כבר כעת את כתב האישום, בנימוק שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לא נתן את האישור הנדרש בחוק לפתיחת הבדיקות והחקירות נגד נתניהו. בן-צור וחדד מעלים את הבקשה לאחר שקיבלו מן הפרקליטות את המסמכים המתעדים את הישיבות, בהן לדבריה נתן מנדלבליט את האישורים הדרושים. לטענתם, "תוכנם של המסמכים הושחר ונחסה על-ידי המאשימה כמעט כליל... ואולם עיון במלל הזעום שנותר גלוי – חושף תמונה עגומה: חקירותיו של ראש הממשלה הורתן ולידתן בחטא. לא תמצא במסמכים אלה אישור (לבטח מפורש ומנומק) של היועץ המשפטי לממשלה לפתיחה בהליך חקירה פלילית נגד ראש הממשלה ביחס לחקירות שהניבו את כתב האישום נושא הליך זה. "להפך; התמונה המתגלה ממסמכים מושחרים אלה, היא כי החקירות נגד ראש הממשלה נפתחו, ובוצעו בהן פעולות חקירה רבות ומגוונות – ללא קבלת אישור של היועץ המשפטי לממשלה. בכלל זאת, מתברר כי ללא אישור, נחקרו עדים מסביבתו הקרובה ביותר של המבקש; הוצאו צווי חיפוש וחדירה; נערכו פעולות חיפוש וחדירה ללא צו מתאים; ועוד. הנה כי כן, החקירות נגד ראש הממשלה נפתחו בחוסר סמכות ובסתירה חזיתית לדרישה הקבועה בחוק יסוד הממשלה. וכאמור, עניין זה הוא קונסטיטוציוני ובלעדיו – אין. עתה ברור אפוא מדוע עשתה המאשימה כל שלאל ידה כדי לנסות ולהימנע מהצגת אותם אישורים, ומה שהציגה כלל אינו תומך בטענתה כי ניתנו אישורים כדין לפתיחה בחקירה". בהקשר זה טוענים בן-צור וחדד, כי מהלכי החקירה הראשונים בתיק 1000 בוצעו ב-11.4.16 (עדות של העיתונאי בן כספית), בעוד אישורו של מנדלבליט ניתן רק ב-15.12.16. מנדלבליט אישר בתקופת הביניים לחקור חשד ולפיו יאיר נתניהו שהה בדירתו של ג'יימס פאקר במלון רויאל ביץ' בתל אביב - אך לא פעולות הנוגעות להוריו. ובכל זאת, בוצעו פעולות כאלה ובין היתר נחקרו הדס קליין (העוזרת האישית של ארנון מילצ'ן ופאקר), רו"ח זאב פלדמן, אפי אזולאי (אב הבית במעון ראש הממשלה) ומילצ'ן עצמו. לגבי תיק 4000 נטען, כי אומנם הוא הסתעף מתיק בזק - אך נתניהו לא היה קשור בצורה כלשהי לתיק המקורי, אשר החקירה בו הסתיימה בנובמבר 2017. ב-2.11.17 אישר מנדלבליט לחקור את מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר, שלמה פילבר, אך ההגנה טוענת שהאישור נגע רק למעשיו של פילבר ולא למניעיו של נתניהו. עוד נאמר כי בפועל נחקרו באוקטובר גם היחצ"ן אלי קמיר, אור אלוביץ ואפילו שאול אלוביץ - על נושאים הקשורים במישרין לתיק 4000. עוד נטען, כי המשטרה חדרה ב-5.11.17 לתא הדוא"ל של שאול אלוביץ - כמעט חודשיים לפני צו החיפוש הראשון בתיק זה. לטענת ההגנה, גם בהמשך חרגו החוקרים מן האישורים הצרים שנתן מנדלבליט, וחקרו את אילן ישועה וניר חפץ בנושאים לגביהם לא ניתן אישור. לטענת הסניגורים, "חקירתם של מי שלשיטת המאשימה לקחו חלק במעשים שבגינם המאשימה מבקשת לייחס אחריות פלילית לראש הממשלה, בנוגע לאותם מעשים ממש, היא חלק מהחקירה נגד ראש הממשלה. ככאלו, אותן חקירות, בהן נחקרו נחקרים לגבי מעשים נטענים של המבקש, יכולות להתבצע רק לאחר שניתן אישור היועץ המשפטי לממשלה לפתיחה בחקירה נגד ראש הממשלה. גם הוצאת צווי חיפוש וחדירה וניסיון לגייס עדי מדינה הן פעולות חקירה שמצויות בליבת החקירה, והן יכולות להתבצע אך ורק לאחר שהתקבל אישורו של היועץ המשפטי לממשלה. "...אין במסמכים שנמסרו להגנה, מזכר אחד לבטח מפורש, קל וחומר מנומק, במסגרתו מורה היועץ המשפטי לממשלה על פתיחה בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה. אין בנמצא אישור המפרט את העבירות בגינן אישר היועץ המשפטי לממשלה לחקור את ראש הממשלה. אלה פרטים מהותיים ובסיסיים, והם נעדרים – פשוט כך – מן ה'אישורים' שהועברו". המדינה אומנם טוענת שאין חובה שאישורים אלו יינתנו בכתב, אך לשיטתם של בן-צור וחדד - הדבר מתחייב מכוח החובות החלות על כל אורגן מינהלי. בקשה נוספת של סניגורי נתניהו היא לעכב את תחילת שלב ההוכחות עד שהמדינה תחליט האם להעמיד לדין את בזק, וואלה וידיעות אחרונות, ואם כן - עד שתגיש כתב אישום מתוקן ותצרף אותם כנאשמים. הפרקליטות הודיעה רק בחודש שעבר, כי היא מזמנת לשימוע את שלוש החברות לפני שתחליט האם להאשים גם אותם. משמעות הבקשה היא דחייה של חודשים רבים בשלב ההוכחות, האמור להתחיל בחודש הבא או לכל המאוחר בחודש מארס.