בג"ץ הנחה את שרת החינוך: לשקול מחדש מתן פרס ישראל לגולדרייך

שרת החינוך, יפעת שאשא-ביטון, תשקול שוב האם להעניק לפרופ' עודד גולדרייך את פרס ישראל בתחומי המתימטיקה והמחשב. בג"ץ ביטל (יום ה', 12.8.21) את החלטת שר החינוך הקודם, יואב גלנט, שלא להעניק את הפרס לגולדרייך בנימוק שהוא תומך בתנועת החרם על ישראל (BDS). בכך קיבל בג"ץ את עתירתה של ועדת הפרס - עתירה ראשונה מסוגה - נגד החלטתו של גלנט; גולדרייך עצמו לא עתר. השופטים נעם סולברג ויעל וילנר קבעו, כי על שאשא-ביטון לשקול שוב את ההחלטה, בעוד השופט יצחק עמית סבר שיש להורות לה להעניק את הפרס. קרוב לוודאי ששאשא-ביטון תאמץ את החלטת ועדת הפרס ותאשר את הענקתו לגולדרייך; היא לא הביעה דעה בדיון בבג"ץ והודיעה מראש שתכבד כל החלטה של בית המשפט. בפברואר 2021 החליטה ועדת השופטים פה אחד להעניק את הפרס לגולדרייך על תרומות מעמיקות ופורצות דרך בתחומי מחקריו. גלנט הסביר לבג"ץ, כי אין לראותו כחותמת גומי של ועדת הפרס; לצד שיקולים של מצוינות אקדמית, עומדים שיקולים שעניינם תרומת המועמד לישראל; ומקום בו ועדת השופטים אינה כשירה או אינה יכולה לבחון את שאלת תרומתו של המועמד למדינה, אזי על השר לעשות כן. לדבריו, תרומתו של גולדרייך למדינה באמצעות מחקריו "מתקזזת" אל מול פעילותו להחרמת מוסדות מחקר ישראלים, המחלישה את האקדמיה הישראלית ופוגעת בחוסנה של המדינה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלדבליט, התנגד לעמדתו של גלנט וסבר, כי עניינו של גולדרייך אינו נמנה על המקרים החריגים המצדיקים התערבות בהחלטת הוועדה, ועל כן יש לאשר את החלטתה ולהעניק לו את הפרס. עמית קיבל את עמדתו של מנדלבליט בהזכירו את ההלכה לפיה שיקולי הוועדה בבואה להמליץ על מתן הפרס הם שיקולי מקצועיות ומצוינות בלבד, בעוד שדעות אישיות והתבטאויות של מועמדים לפרס בנושאים שאינם נוגעים לתחום המקצועי - אין מקומם במערך השיקולים שלה.

עמית: תמיכה ב-BDS יכולה לשלול את הפרס

עמית מוסיף, כי מאחר שהפרס ניתן על מומחיות מקצועית - יש משקל רב להמלצת הוועדה, היכולה להעריך את תרומתו המקצועית של המועמד. "בניגוד להחלטות מינהליות רגילות של הרשות המבצעת, אישורו של שר החינוך את המלצת ועדת השופטים לא נועד לקיים ביקורת לגופה של החלטה, אלא בחינה אם החלטת ועדת השופטים התקבלה בהתאם למבחני המשפט המינהלי, כגון, אם מי מחברי הוועדה לא נגוע בניגוד עניינים וכיוצא בזה... מקצועיות ומצוינות – זו נקודת המוצא וזו גם נקודת הסיום". הפסיקה אומנם הכירה בכך שייתכנו מקרים חריגים וקיצוניים, בהם יהיה זה בלתי סביר להתעלם מהתבטאויות חריפות של מועמד לפרס. עמית אף מוכן להניח, כי קריאה לחרם על מדינת ישראל או על האקדמיה הישראלית עשויות להיכנס בגדרם של מקרים חריגים אלו, וזאת על-רקע חקיקתו של חוק החרם. וכלשונו: "קריאה לחרם על מדינת ישראל או לחרם על האקדמיה במדינת ישראל, במיוחד מפיו של מי שיוקרתו והישגיו צמחו לו בערוגות האקדמיה בישראל, עשויה להיכנס לגדר המקרים הקיצוניים והחריגים של התחשבות בשיקול 'חיצוני'. זאת, מאחר שקשה להלום כי איש אקדמיה ישראלי, שפועל במסגרת האקדמיה הישראלית ונהנה מחסותה, ישתתף בקריאה לחרם על האקדמיה בישראל. מצב מעין זה הוא בבחינת אבסורד שקשה להעלותו על הדעת". עם זאת, גולדרייך חזר והבהיר, כי אינו תומך בתנועת ה-BDS. עובדה זו, אומר עמית, בצירוף חלוף הזמן מאז שנחתמו רוב המכתבים והעצומות עליהם הסתמך גלנט (שחלקם נחתמו מספר שנים לפני חקיקתו של חוק החרם), מובילה למסקנה, כי לא התגבשה עילה שלא לאשר את הענקת הפרס. עמית מדגיש: "יש להבחין בין דעותיו האישיות של מקבל הפרס, גם אם מקוממות וקיצוניות ושנויות במחלוקת, לבין הנושא המקצועי המסור לוועדת הפרס. מתן פרס ישראל לפלוני או לאלמוני אין בו משום 'הסכמה' לדעותיו ולהליכותיו של אותו מועמד... אכן, הפרס הוא ממלכתי אך אינו אמור לשקף קונצנזוס של הציבור. אין בתקנון הפרס תנאי סף לפיו על ועדת השופטים לבחור רק במי שאוחז בדעות שהן בקונצנזוס הציבורי".

סולברג: לא השופטים יתנו בעצמם את הפרס

סולברג ציין, כי השיקול המרכזי בבחירת זוכה בפרס ישראל הוא מידת הצטיינותו ותרומתו המקצועית, בעוד שאישיותו המלבבת או נועם הליכותיו אינם עומדים למבחן. המגמה היא למנוע פוליטיזציה של הפרס, מתוך הבנה, כי גלישה מן התחום המקצועי אל האישי, אשר מטיבו עמום יותר, עלולה להיות כחומר ביד היוצר. בית המשפט העליון איננו "ועדת על" להענקת פרס ישראל ולא על שופטי בג"ץ להעניק במו ידיהם ובצורה חסרת תקדים את פרס ישראל. לפיכך, משלא נשקלו השיקולים המתאימים בידי גלנט, יש להביא את העניין לשאשא-ביטון, על-מנת שתשקול את הסוגיה כדבעי ותחליט כהלכה. סולברג אומר כי יש לראות את דבריו של גולדרייך בחומרה רבה, וכי עקרונית - גם קריאה לחרם על אדם מסוים ועל מוסד מסוים (ולא רק על המדינה או האקדמיה הישראלית בכללה) עשויה להוות עילה לשלילת פרס ישראל. הוא אומר שעל שאשא-ביטון לשקול במיוחד את קריאתו של גולדרייך, בתחילת השנה הנוכחית, להפסיק שיתופי פעולה של האיחוד האירופי עם אוניברסיטת אריאל - אך כאמור, בהתאם להלכה בנוגע להתערבות המצומצמת מאוד של השר בהחלטות הוועדה. לסיום אומר סולברג: "מוטב לבית המשפט להדיר רגליו מן העיסוק בכגון דא, למשוך ידו מהענקת פרס, או ממניעת הענקתו. עדיף לו, לפרס, להיות נתון למבחן הציבור".

וילנר: גלנט פעל בניגוד לפסיקה

וילנר אומרת כי "בבחינת מועמדותו של אדם לזכייה בפרס ישראל, הכלל הוא כי יישקלו אך תרומתו וסגולותיו המקצועיות של המועמד בתחום שלגביו עתיד להינתן הפרס. בחינתם של שיקולים מקצועיים מעין אלה נתונה כל כולה לשיקול דעתם של חברי ועדת הפרס – המומחים בתחום הנדון, ושר החינוך ימעט עד מאוד מהתערבות בהמלצותיהם, למעט במקרים שבהם נפל בהתנהלות הוועדה פגם הליכי המצדיק את דחיית המלצותיה, כפי שבואר לעיל. לצד האמור, מתן משקל לשיקולים 'חיצוניים', כגון סוגיות חברתיות-ערכיות אשר אינן נוגעות לעשייתו המקצועית של המועמד לפרס ישראל, הוא אך בבחינת חריג שבחריג לכלל המתואר, אשר שמור למקרים נדירים וקיצוניים ביותר". במקרה הנוכחי, גלנט הפך את החריג לאחד ממרכיבי הכלל, ואת עצמו - לגורם נוסף השוקל באופן מובחן את עמידתו של מועמד לפרס ב"תנאי התרומה למדינת ישראל", וזאת בניגוד להלכה הפסוקה. כאמור, גם היא סבורה שיש להחזיר את ההחלטה לשאשא-ביטון, אשר תביא בחשבון את אמות המידה שנקבעו בפסיקה. זאת לאור ההלכה לפיה בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של הגורם המינהלי המוסמך בשיקול דעתו שלו, וכן לנוכח הפסיקה העקבית, לפיה בג"ץ מעדיף למשוך את ידיו מהתערבות בעתירות הנוגעות ל(אי-)זכייה בפרס ישראל. וילנר מסכימה גם היא, כי יש לראות בחומרה רבה את קריאתו של גולדרייך לחרם על אוניברסיטת אריאל, וכי ברמה העקרונית - קריאה כזאת עשויה להיות גורם חיצוני שיש להביא בחשבון בעת הענקת פרס ישראל. "ואולם, השאלה העומדת להכרעתה של שרת החינוך היא אם יש בחתימת פרופ' גולדרייך על העצומה בראשית שנת 2021, משום נסיבה חיצונית חריגה ויוצאת דופן שיש בה כדי להצדיק את שלילת פרס ישראל ממנו, חרף הישגיו המקצועיים וטיבו המקצועי המובהק של הפרס". המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 15,000 שקל לחברי ועדת הפרס ובאותו סכום לגולדרייך. את חברי הוועדה ייצג עו"ד גלעד ברנע, את המדינה ייצגו עוה"ד יונתן נד"ב ואבי טוויג, ואת גולדריים - עוה"ד מיכאל ספרד וחגי בנזימן.