יצרן המעניק הטבות למפיצים של מוצריו אינו חייב בהכרח לנכות מס במקור מהטבות אלו - קובע (יום ג', 21.12.21) שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ. פסק הדין מתייחס למצבים בהם היצרן מאפשר למפיצים לצבור נקודות כנגד מכירת מוצריו ולאחר מכן להמיר אותן להטבות אישיות (כגון נסיעות לחו"ל) או להטבות עסקיות (כגון פרסום לעסק).
מינץ קיבל את ערעורה של חברת עמינח, אשר לא ניכתה מס במקור מ"נקודות זכות" שהעניקה למפיצים של מוצריה, בשווי המשתנה לפי גובה התמורה הכספית, אופן התשלום, סוג המוצרים הנרכשים ועוד. את הנקודות יכלו המפיצים להמיר למזומן ולרכוש בו מוצרים נוספים של עמינח, או ליהנות ממימון של עמינח עבור הטבות שונות כדוגמת נסיעה לחו"ל, רכישת מחשב נייד, רכישת רכב, שיפוץ החנות, פרסום ועוד.
פקיד שומה רמלה קבע שעמינח הייתה צריכה לנכות מס במקור בסך 3 מיליון שקל מהטבות אלו וחייב אותה בתשלום זה. בית המשפט המחוזי מרכז (השופט אחיקם סטולר) דחה את ערעורה של עמינח, אך מינץ קיבל אותו. הדיון העיקרי, אומר מינץ, הוא בשאלה האם נקודות אלו מהוות תמורה "בעד שירותים, בעד נכסים או בעד שירותים ונכסים" כפי שהוגדרו בתקנות ככאלו המחייבים ניכוי במקור בידי המשלם לפני העברתם למקבל. יש לקבוע עובדתית, האם הסוחרים העניקו לעמינח תמורה ספציפית תמורתה קיבלו את הנקודות, או שהענקתן הייתה חד-צדדית מידי עמינח.
מינץ מגיע למסקנה, כי הגישה השנייה היא הנכונה. לדבריו, "ניתן ללמוד מנסיבות העניין כי לא היה מדובר במערכת של מתן שירותים דו-כיוונית, אלא מדובר במערכת הדומה יותר במאפייניה לעסקה חד-כיוונית בין יצרן לסוחר, תוך הענקת
הטבה כספית לסוחר בגין היקף רכישותיו, מבלי שמוענק בתמורה 'שירות' ליצרן החורג מפעולת מכירת מוצרים שגרתית". ודאי שהסוחרים מעוניינים למכור כמה שיותר ממוצרי עמינח, בדיוק כמו החברה עצמה, אך "ברור כי עצם הענקתם של תמריצים מעין אלו אין בה כדי לשנות את טיב מערכת היחסים בין היצרן לבין הסוחר - במסגרתה היצרן מוכר סחורה לסוחר (בהיקפים גדולים יותר או פחות), והסוחר מוכר את הסחורה שרכש מהיצרן ללקוחותיו (בהיקפים גדולים יותר או פחות)".
לדברי מינץ, עמינח עשתה מאמצים רבים כדי לקדם את מכירותיה באמצעות הסוחרים, אך הדבר אינו מלמד שהסוחרים העניקו לה שירות מיוחד, החורג מהמקובל ביחסי יצרן-סוחר עצמאי. העובדה שהסוחרים היו מוכנים בשיטת השיווק של עמינח להשקיע ביתר שאת לקידום שיווק מוצריה, כדי להשיג הטבות רבות יותר ממנה, אין בה כדי להגדיר את מאמצי הסוחרים כמתן "שירות" חריג לעמינח. "שיעור התמריצים שמקבלים הסוחרים מהמערערת, והאופן בו הם ניתנים (במוצרי
המערערת, בכסף, או בשווה כסף) אינו משנה את טיב פעולתם של הסוחרים, ואינו מעניק למערערת שירות חריג", ולכן אין חובת ניכוי מס במקור.
המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 40,000 שקל. השופטים יעל וילנר ועופר גרוסקופף הסכימו עם מינץ. את עמינח ייצג עו"ד יוסי דולן, ואת פקיד השומה - עו"ד חן אבידוב.