נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה,
יוחנן פלסנר ופרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון, הגישו (יום ה', 6.1.22) לנשיא המדינה
יצחק הרצוג את מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2021.
על-פי המדד לשנת 2021 האמון הציבורי בצבא ירד לשפל של 13 שנים. לאחר חזרה למדדי האמון הגבוהים מאוד מהם נהנה צה"ל בעבר בקרב הציבורי היהודי ביוני (90%), חלה ירידה שוב באוקטובר ל-78%, והוא הנמוך ביותר מאז 2008.
האמון בבית המשפט העליון עלה במידה מסוימת ל-48% ביוני (מ-42% באוקטובר אשתקד), אך ירד שוב ל-41% באוקטובר. 40% מהציבור חושב כי בית המשפט חזק מידי, 33% חושבים כי כוחו מתאים למעמדו, 14% שהוא חלש מידי ו-13% לא השיבו. בפילוח לפי מחנות פוליטיים עולה כי בבמחנה השמאל 11% חושבים שבית המשפט חזק מידי, וככל שעוברים ימינה - במרכז 24% ובימין 57%. בחלוקה לפי רמת הדתיות עולה כי בקרב החילונים רק 22.5% חושבים כי בית המשפט חזק מידי, בעוד ש-76% מכלל החרדים ו-70% מהדתיים מסכימים עם כך.
גם האמון במשטרה ירד, מ-41% באוקטובר אשתקד ל-33.5% באוקטובר. סוגרות את הרשימה: הממשלה (27%), התקשורת (25%), הכנסת (21%) והמפלגות (10%).
האמון של הערבים במוסדות נמוך מזה של היהודים, ולמעשה בכל המוסדות אמון הערבים נמוך ממחצית. האמון בציבור זה בבית המשפט עלה העליון מ-40% אשתקד לכמעט מחצית (49%). האמון הנמוך במשטרה צנח ל-13% ביוני (מ-26% באוקטובר אשתקד), לאחר שומר החומות, ועלה ל-22% באוקטובר.
מצב המדינה: שליש מעריך את מצבה של ישראל כטוב
כשליש מהישראלים מעריכים את מצבה הכללי של ישראל כ"טוב" או "טוב מאוד" (31%), זהו השיעור הנמוך ביותר בעשור האחרון. ההרעה בהערכת המצב הכללי הורגשה במיוחד בקרב הציבור הערבי, אך חל בה שיפור משמעותי בה בחודשים האחרונים (48% הגדירו את המצב כ"רע" או "רע מאוד" ביוני בהשוואה ל-28% באוקטובר).
מפילוח המדגם היהודי לפי מחנות פוליטיים עולה כי בשמאל, שלראשונה זה שנים רבות מהווה חלק מהממשלה, שיעור המעריכים את מצב המדינה כ"טוב" או "טוב מאוד עלה (17% ביוני, 29% באוקטובר), וכן נרשמה עלייה במרכז (מ-26% ל-39%), ואילו בימין שיעור המעריכים את המצב כטוב או טוב מאוד נמצא בירידה (39.5% ביוני, 29% באוקטובר).
רוב הישראלים מעדיפים להשיאר לחיוץ בארץ
רוב גדול של היהודים גאים בהיותם ישראלים (84.5%) לעומת מיעוט של ערבים (27.5% בלבד, ירידה חדה מ-65% בשנת 2019). עם זאת, רוב הציבור (74.5%) סבורים כי ישראל היא מקום שטוב לחיות בו (76% מהיהודים ו-66% מהערבים), ושיעור דומה (72%) מעדיפים להישאר לחיות בישראל ולא לעבור למדינה במערב גם אם תובטח להם אזרחות שם, עלייה מאשתקד (65%).
ההעדפה להישאר בארץ גבוהה יותר בציבור הערבי (80%) מאשר בציבור היהודי (70%). במדגם היהודים מצאנו רוב בכל המחנות הפוליטיים, אבל הוא שונה בגודלו (בימין - 74%, מרכז 67.5%, בשמאל 57%).
לראשונה מ-2016 בראש סולם המתחים - המתח בין יהודים לערבים
בראש סולם המתחים ניצב השנה המתח בין יהודים לערבים (46%), לגביו נמדדה עלייה חדה לעומת שנה שעברה (28%), והוא צוין כמתח העיקרי הן על-ידי הערבים (64%) והן על-ידי היהודים (42.5%). לאחריו ניצב המתח בין ימין לשמאל (32%), שבשנים האחרונות ניצב במקום הראשון.
רוב היהודים מסכימים כי ישראל מצליחה לדאוג לביטחון אזרחיה (61%), בהשוואה למיעוט בלבד מהערבים (33%) - חלה ירידה חדה בתחושת הביטחון בציבור זה בהשוואה לשנתיים האחרונות (2020- 56% ו-2019- 64%). שליש בלבד מהמרואיינים סבורים כי ישראל מצליחה לדאוג לרווחת אזרחיה, ללא הבדלים משמעותיים בין יהודים לערבים.
48% מהיהודים סבורים כי צריכות להיות להם בישראל יותר זכויות מאשר לאזרחים הלא-יהודים שכן ישראל היא מדינה יהודית, עלייה חדה בשנים האחרונות (27% בשנת 2018, 34% ב-2019 ו-42% באוקטובר האחרון). בימין מדובר ברוב הסבורים כך (57%) לעומת כרבע במרכז (28%) ומיעוט זניח בשמאל (5%).
יצחק הרצוג, נשיא המדינה: "הירידה במידת האמון אשר רוחש האזרח הישראלי לכלל מוסדות המדינה מטרידה מאוד. אין תחליף לדמוקרטיה הישראלית, ואין תחליף למוסדות המדינה, ולכן - אובדן האמון מדיר שינה מעיניי. אין קיום למדינה שהאזרחים לא מאמינים בה ובמוסדותיה. האמון הציבורי הוא הנכס הכי חשוב לכל מערכת ומנגנון של המדינה, והירידה המתמשכת באמון הציבור היא תמרור אזהרה לכולנו.
אני מאמין שהמתח הגובר וחוסר האמון בין הרשויות - המבצעת, המחוקקת והשופטת - הביאו לירידה באמון הציבור שרואה ושומע את ההתכתשויות ואת דברי הביקורת - עניינית, וגם פחות עניינית. וכאשר הלעומתיות מחליפה את השיתופיות ושילוב הזרועות התוצאה ברורה. אך חשוב להבהיר כי זו לא גזירת גורל. אנחנו יכולים וחייבים לפעול אחרת".
פרופ' תמר הרמן, מנהלת מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון:: "היות שבשנה שחלפה הוחלפה הממשלה והשלטון עבר לממשלה המורכבת ממפלגות שבעבר לא ישבו בכפיפה אחת, ואילו
מפלגת השלטון בעשורים האחרונים - הליכוד - וכן המפלגות החרדיות והימין הרדיקאלי נותרו באופוזיציה, אנו רואים הצרחה בעמדות: מצביעי מפלגות הקואליציה שבעבר היו פסימיים לגבי עתיד הדמוקרטיה הישראלית והחזיקו בהערכות שליליות לגבי תפקודה עברו לצד היותר אופטימי, בעוד שמצביעי מפלגות האופוזיציה דהיום, שהורחקו מכס השלטון מחזיקים כיום בעמדות ביקורתיות ושליליות הרבה יותר מבעבר לגבי המערכת השלטונית".