ועדת השרים לענייני חקיקה תומכת (יום א', 30.1.22) בהצעת חוק המבקשת לתקן את חוק איסור הפליה, ובהתאם גם את חוק בתי המשפט, באופן שתיקבע בהם הוראה מפורשת לפיה בית המשפט הדן בתביעה אזרחית מכוח איסור הפליה (בדרך כלל בית משפט השלום לאור הסכומים הנתבעים), יהא מוסמך ליתן צו להפסקת ההפליה האסורה ומניעת הישנותה.
הצעת חוק זו נועדה להתמודד עם המצב המשפטי הנוכחי של פיצול סעדים בשתי ערכאות שונות בשל חלוקת הסמכויות הענייניות בין הערכאות.
במקור הוגשה הצעת החוק על-ידי חברת הכנסת לשעבר עליזה לביא, ובכנסת הנוכחית היא מוגשת בידי ח"כ גלעד קריב.
סעד לפיצוי כספי נדרש בגין עוולה מכוח חוק איסור הפליה במוצרים בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, בסכום שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים בלא הוכחת נזק, היא בסמכותו העניינית של בית משפט השלום. אולם מתן צו להפסקת ההפליה הוא סעד שאינו ניתן לביטוי או להערכה כספית, וככזה הוא מצוי בסמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי. לאור ההלכה שנקבעה לפני שנים רבות, כאשר תובעים שני סעדים שאינם נמצאים בסמכותו של בית משפט אחד, אין מנוס מפיצול הדיון לשתי הערכאות השונות.
פיצול סעדים
קריב אומר כי פיצול הסעדים הדרוש מחייב הגשת שתי תביעות לשתי ערכאות שונות: פיצוי כספי ייתבע בבית משפט השלום ותביעה לצו עשה או צו מניעה תוגש לבית משפט מחוזי. בהקשר של קניין רוחני, אף פעל המחוקק לתיקון מצב דומה באופן המעניק סמכות לבית המשפט המחוזי על כלל הסעדים בנושא.
לדבריו, ניהול שני הליכים באותו עניין בשתי ערכאות שונות אינו עניין רצוי, וזאת בשל חוסר היעילות הכרוך בכך, בשל השחתת זמן שיפוטי יקר, בשל הכבדה שלא לצורך על הצדדים המתדיינים ועדיהם, וכן בשל הסכנה כי ערכאות שונות הדנות באותו העניין תגענה להחלטות סותרות, מה שיביא לפגיעה באמון הציבור במערכת בתי המשפט.
לבתי משפט אזרחיים קיימת הסמכות ליתן צווים, אך מפסיקות בתי המשפט שדנו בתביעות לפי חוק איסור הפליה, עולה כי אין אחידות ביחס לשאלת סמכות בית משפט השלום ליתן צו להפסקת ההפליה האסורה, ומתן הצו נקבע בהתאם לשיקול דעתו של השופט היושב בדין ופרשנותו את החוק. כך נוצר מצב של חוסר ודאות שיפוטי, שלדברי המציע אינו רצוי.
בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי "מטרת חוק איסור הפליה היא להביא להנחלת נורמות של שוויון בכל מקום המעניק שירות לציבור. מטרה זו אינה ממומשת במלואה כאשר לבית המשפט הדן בתביעת פיצויים חסרה הסמכות להורות על הפסקת האפליה באמצעות מתן צו. כך יכול להיווצר מצב בו הגוף המפלה יחויב לשלם פיצויים לתובע, אך ימשיך לבצע את ההפליה, בהעדר צו שיוציא בית המשפט. ככל שמדובר בגוף חזק מבחינה כלכלית, ישתלם לבעל העסק לשלם פיצוי לתובע ואף להסתכן בתביעות נוספות ועם זאת להימנע מתיקון ההפליה. תיקון חוק איסור הפליה מתחייב אפוא לצורך מאבק יעיל בהפליה".
הצעת החוק תובא בקרוב לקריאה טרומית בכנסת.