אז ככה: או שאריה דרעי הטעה את הפרקליטות ובית ה
משפט, או שבית המשפט לא הבין את משמעות הסדר הטיעון עימו. הסבר שלישי - אין. כי יש פער אדיר בין מה שנכתב רק אתמול בגזר דינו של דרעי, לבין מה שדרעי וסיעת
ש"ס הודיעו (2.2.22) בפה מלא. והפער הזה יכול להיות מוסבר או בהטעיה מתוכננת או בטעות ענקית.
נשיא בית משפט השלום בירושלים,
שמואל הרבסט, הסביר מדוע חשוב היה לציין בהסדר הטיעון שדרעי התפטר מהכנסת (ההדגשות נוספו): "הנאשם, איש ציבור מזה כשנים רבות,
מדיר עצמו מעתה מרצון מעיסוק בצורכי ציבור. שיקוליו הרחבים אינם פרושים בפני, אך נדמה כי תולדות חייו מלמדים כי הוא ראה בהיותו נבחר ציבור ייעוד ודרך חיים, וכעת נוכח התיק דנן ואישומיו - הרי
שהוא מוותר על כך, וזאת מרצונו. אין זה קורבן קל למי שמיצב עצמו כשליח ציבור בעשורים האחרונים ונדמה כי המאשימה עצמה רומזת על כי היא רואה בכך חלק מן העונש אשר אותו הטיל הנאשם על עצמו.
"כל החושש מן הנאשם ומפגיעתו בקופה הציבורית ויטען כי קיימת בו מסוכנות בכל הכרוך במשאו ובמתנו בענייני ממון הרבים או היחיד - יוכל למצוא מנוח לחשש זה ולומר בוודאות כי הנאשם לא ייגע עוד בצרכי ציבור הכורכים בתוכם עיסוק כלכלי, וזאת
בשל התרחקותו מהזירה הציבורית... לזכותו ניצב עינוי הדין המתמשך, כוונתו של הנאשם לתקן את המחדל המיסויי אשר נוצר,
ועזיבתו את הזירה הציבורית, כאמור".
הרבסט הבין, כי התפטרותו של דרעי מן הכנסת משמעותה עזיבת הזירה הציבורית. עזיבה היא עזיבה. התרחקות היא התרחקות. ויתור הוא ויתור. הדרה היא הדרה. הרבסט השתמש בכל המילים הללו כדי לתאר את הקורבן שמקריב דרעי ואת העונש שהטיל על עצמו. לא בערך, לא כאילו, לא ליד, לא חלקית, לא אולי. הדרה. ויתור. התרחקות. עזיבה.
כעת אנחנו שומעים, כי דרעי ימשיך להיות יו"ר ש"ס ובכוונתו להנהיג אותה בבחירות הבאות, ושהסיעה הגדירה אותו כיועץ פרלמנטרי שלה כדי שיוכל להסתובב בצורה חופשית במשכן הכנסת וגם במליאה. החלק הראשון לא מפתיע, אבל החלק השני הוא יריקה פומבית בפרצוף של הפרקליטות, של בית המשפט, של שלטון החוק ושל הציבור. דרעי לא מדיר את עצמו מצורכי ציבור, לא מוותר על מעמדו בצמרת הפוליטיקה הישראלית, לא מתרחק פיזית ממוקדי הכוח ולא עוזב את מרכז הזירה הציבורית (יכול להיות שזה בלוף ובעצם דרעי ילך לעשות כסף; אבל אז יתברר שהיום הוא שיקר לכולנו).
רשלנות קשה של מנדלבליט
מי שעשה איתו את ההסדר המגוחך הזה -
אביחי מנדלבליט - התרשל בצורה קשה. הוא היה צריך לדעת או לפחות לשער שזה מה שיקרה, כאשר מדובר בעבריין חוזר שבמשך שנים הסית נגד שלטון החוק. הוא היה צריך לדעת או לפחות לשער שזה מה שיקרה, כאשר מדובר במי שמודה שהוא ביצע תרמית מס מתוכננת כדי להעלים הכנסות שאסור היה לו לקבל. הוא היה צריך לדעת או לפחות לשער שזה מה שיקרה, כאשר מדובר במי שתקופת הקלון בת שבע השנים נחקקה בעטיו כדי למנוע ממנו לחזור לכנסת ולממשלה יום לאחר שחרורו מן הכלא.
תבינו: כל מה שדרעי וש"ס עושים - הוא חוקי לגמרי כשלעצמו. אבל הוא בהחלט מעורר את השאלה האם בית המשפט קיבל מידע נכון כאשר גזר את העונש. בטיעונים לעונש לא עלתה ההגדרה המדויקת לגבי עתידו של דרעי, אם כי הוא עצמו אמר: "רוצה להמשיך עם הזמן שנשאר לי להשקיע בצורכי ציבור בלי לערב את המלחמות הללו ולהמשיך לייצג את השכבות והציבור שאני מייצג בצורה אחרת, גם אם לא מהכנסת". שימו לב: "גם אם לא מהכנסת". ואז, אחרי 24 שעות, הוא נואם בכנסת ומקבל תפקיד בסיעה. ואם הזכרנו את דבריו של דרעי בבית המשפט, אז עוד שני ציטוטים: "בשורה התחתונה אני מקבל אחריות אישית מלאה את כל מה שאמר עורך דיני. ההסדר נעשה כרצוני, איש לא כפה עלי... קיבלתי את זה במודעות ובלב לא קל". ואחרי 24 שעות הוא אומר שהתנכלו לו. אבל זה רק בסוגריים.
נחזור אל העיקר. הרבסט קיבל את הרושם הברור, שדרעי עוזב את הזירה הציבורית וציין זאת כנימוק משמעותי להקלה בעונשו. במבחן המעשה מתברר, כי הרושם הזה היה מוטעה בעליל - בין אם בשל הטעיה מכוונת ובין אם בשל טעות
בתום לב. ואז נשאלת השאלה: אם נימוק מרכזי להקלה בעונש מתברר כבדוי/שגוי, מה זה אומר על העונש? תיאורטית, היה מקום לפנות לבית המשפט ולהודיע שנפלה טעות מהותית. יכול להיות שהרבסט היה מאמץ את ההסדר בכל מקרה, אך זכותנו לדעת זאת בוודאות ולא בהשערה. אבל זה לא יקרה. הפרקליטות ודרעי נמצאים באותו צד. איש מהם אינו רוצה דיון של ממש בהסדר המביש הזה, בו מושב בכנסת נמכר תמורת הקלה בעונש, בו מרמת מס מכוונת הפכה לעבירה של קנס. אולי לפחות מי שיחליף את מנדלבליט ילמד לקח להסדרים עתידיים ויסתום מראש את הפרצות שיהפכו אותם לבדיחה עצובה.