לדברי חיות, השופטים שהושבעו היום משקפים מגוון אנושי שהוא "אחת החוזקות הגדולות ביותר של הרשות השופטת". לדבריה, "החתירה לשקף את מגוון מרכיביה של החברה הישראלית בקרב שופטות ושופטי ישראל היא אתגר חשוב שעלינו לשקוד עליו. מדובר בתהליך שיש לעודד ולטפח, והיום צעדנו צעד נוסף בכיוון זה. "אני מאמינה באמונה שלמה ויודעת מניסיוני שלי כי מה שנובט וצומח מלמטה סופו שיפרח ויכה שורשים איתנים עד הצמרת. לכן אין לי ספק כי גם הניצנים הנזרעים היום בדמות מתמחים ועוזרים משפטיים צעירים ומוכשרים מכל קצות הארץ ומכל קבוצות האוכלוסייה, יפרחו ויפארו את הדור הבא של שופטות ושופטי ישראל. "עם זאת, חשוב לזכור, כי שתי אמות מידה מרכזיות הן אלה שצריכות לעמוד בראש ובראשונה לנגד עינינו, כחברי הוועדה, בבואנו לבחור שופטים בישראל: המצוינות המקצועית של המועמד ואישיותו כמי שניחן במזג מתאים לכהונת השיפוט". חיות הזהירה, כי חובתם של השופטים שלא להיות מושפעים מדעת הקהל, חשש מפני ביקורת או רצון לשאת חן - עומדת כיום למבחן "אולי יותר מתמיד נוכח תופעות מדאיגות שבעקבותיהן הופכים שופטים להיות מאוימים ברמה המחייבת הצבת שמירה עליהם, וזאת בשל החלטות הניתנות על ידם. "אין לי ספק כי אתם, כמו חבריכם הוותיקים מכם, תדעו לעמוד איתן ולהציב לנגד עיניכם תמיד את עקרונות העצמאות ואי-התלות, וחשוב לזכור - השופט אינו פועל על-מנת לקדם אידיאולוגיה או עמדה אישית. השופט הוא משרת ציבור. זוהי שליחותו וממנה הוא שואב את חוסנו. עליו למלא את תפקידו באופן מקצועי, הוגן ויעיל וללא פניות ואם שגה פתוחה בפני בעלי הדין הדרך אל ערכאת הערעור, אך דרך האיום וההפחדה - לא תצלח".

חיות הוסיפה: "על-מנת לשמור על אמונו של הציבור במערכת, הצדק חייב לא רק להיעשות אלא גם להיראות. עלינו לא רק לבצע את מלאכת השיפוט באופן הטוב ביותר - אלא גם לשקף אותה לצדדים הניצבים בפנינו, להנגיש להם את הנעשה לאורך ניהול התיק, ולאפשר להם להבין את נימוקי פסק הדין שניתן בו. "אין לכחד, הנימוקים הללו לא תמיד יהיו פופולריים. אולם אהדת הציבור אינה המדד המכריע לצדק ולעשיית משפט. אנו השופטים מחויבים שלא להטות את פסיקתנו בהתאם לביקורת או לרצון לשאת חן. אמון הציבור אין משמעו הסכמה גורפת להכרעותיו של בית המשפט, אלא הכרה ואמונה בכך שבית המשפט עשה את מלאכתו על-פי הדין, בהגינות ובניטרליות, וכי השופט הוא עצמאי ואינו מכיר פנים". הנשיא יצחק הרצוג הזכיר, כי הציווי הבסיסי בתורה החל על שופטים הוא "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו". על כך אמר: "אסור שהעומס הקשה והלחצים הכבדים יפגעו בחובתכם לשמוע לצדדים שלפניכם". הרצוג הדגיש: "אסור שנתייחס לכשלים מוסריים כנורמה ולתת להם הכשר; כל כשל כזה שומט את הקרקע מתחת למערכת המשפט".

שר המשפטים, גדעון סער, אמר כי העומס האדיר על המערכת מחייב לאייש את תקני השופטים הקיימים ואף להוסיף תקנים, כפי שנעשה בתקציב המדינה החדש. לדבריו, האמון בבתי המשפט נובע בראש ובראשונה מחוויית המשפט, ובין היתר לשם כך "לא כל הכרעה משפטית צריכה להיראות כמו דוקטורט" ודי בהחלטה מנומקת. סער הדגיש, כי החזרת המשילות לכל חלקי הארץ היא המשימה החשובה ביותר העומדת בפני החברה הישראלית, תוך הגדלת פענוח הפשעים החמורים וענישה תקיפה ומרתיעה כלפי עבירות אלימות, נשק ופרוטקשן. לטענת סער, חלק מן האלימות במגזר הערבי נובע מענישה מקלה מדי של חלק מן השופטים. הוא אומנם אמר שאינו רוצה להתערב בשיקול הדעת בענישה, אך "על כולנו מוטלת החובה להבטיח את חייהם של אזרחי ישראל". עוד קרא סער לייעל את המאבק הכלכלי בפשיעה המאורגנת. סער הדגיש את חובת הרשות המחוקקת והרשות המבצעת לכבד את עצמאות הרשות השופטת, כפי שעל זו לכבד את מעמדן של הרשויות האחרות. סער רמז להתנגדותה של השרה איילת שקד למינוי השופט רות רונן לבית המשפט העליון, בשל פעילותו של בעלה, זאב ברגמן, בקרן החדשה לישראל. לדבריו, הוא אטם את אוזניו לטענות בנוגע למעשיהם של בני משפחתם של המועמדים, הזכאים לפעול ככל העולה על רוחם. לצד זאת, הוסיף, מותר להביא בחשבון שיקול של שיקוף החברה הישראלית בין המועמדים הראויים. כנפי-שטייניץ הדגישה את חובת הענווה החלה על שופטים, כפי שכתב הרמב"ם. מדובר לא בשפלות הרוח, אלא "שאל לו לשופט להתבשם ממעמדו הרם ולהפנים את כובד האחריות הבאה עם כהונתו. אחריות זו משמעותה שאיננו חפים מטעויות ויודעי-כל", ועליו להתנתק מדעותיו-שלו. עליו לגלות מידה של ספקנות, ולא לאטום את אוזניו מפני ביקורת חיצונית "גם כשזו מושמעת בחריפות". לאחר כל זאת, עליו לשפוט אך ורק לפי החוק ומצפונו.