"לא כל האמצעים כשרים בדרך למיגור המגפה, ודווקא בעתות שבהן נדרשת גמישות והסתגלות למציאות המשתנה לנגד עינינו, מתחזק הצורך להבטיח כי ההחלטות הקונקרטיות שמתקבלות אינן פוגעות בזכויות הפרט מעבר לנדרש". כך אומרת (יום ה', 24.3.22) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, בכנס העמותה למשפט ציבורי. חיות ייחדה את דבריה לפסקי הדין של בג"ץ בעתירות המרכזיות על-רקע הקורונה - השימוש בכלי האיכון של השב"כ והגבלת ההפגנות. לדבריה, עתירות אלו התמקדו בשני מישורים. "במישור המהותי, נוצר מתח בין הצורך להגן על חיי הציבור ובריאותו, ובין זכויות הפרט הבסיסיות ובהן חופש התנועה וההפגנה והזכות לפרטיות. ובמישור הפרוצדורלי, נוצר מתח בין הצורך בקבלת החלטות חיוניוֹת בדחיפות ובמהירות, ובין הצורך בהקפדה על כללי המשפט המינהלי, ובכללם קבלת החלטות מיודעות, קיום הליך סדור והתבססות על תשתית עובדתית מתאימה". לדברי חיות, "היקפו וחומרתו של משבר הקורונה הצדיקו מתן אפשרות לרשויות לקבל החלטות במהירות ובדחיפות, על-מנת להתמודד עם היקף התחלואה ועם הנתונים המשתנים על אודות הנגיף עצמו. עם זאת, דווקא בעתות משבר וחירום חשוב, ככל האפשר, לעגן את המדיניות באמצעות חקיקה ראשית של הכנסת, שכן חקיקה מסוג זה - גם אם היא נעשית בהליך מזורז - מאפשרת לרשויות השלטון להתמודד עם הנסיבות המשתנות בתוך אמות מידה מוגדרות שנציגי הציבור בכנסת נתנו עליה את דעתם. משמעות הדבר היא כי לא כל האמצעים כשרים בדרך למיגור המגפה, ודווקא בעתות שבהן נדרשת גמישות והסתגלות למציאות המשתנה לנגד עינינו, מתחזק הצורך להבטיח כי ההחלטות הקונקרטיות שמתקבלות אינן פוגעות בזכויות הפרט מעבר לנדרש. אכן, בעתות של משבר, הקו שבין קבלת החלטה הכרחית בתנאי אי-ודאות ובין החלטה שרירותית, עשוי להיות דק וחמקמק. ודומני כי ההתמודדות הזו המחישה היטב לציבור הישראלי - שהפעם למעשה נגע כולו בדבר - את חשיבות ההגנה על זכויות האדם ואת תפקידם של בתי המשפט בהגנה על הזכויות הללו, בשעת חירום כבעתות שגרה". לקח נוסף מעתירות הקורונה, המשיכה חיות, הוא חשיבות השמירה על "דיאלוג חוקתי" בין בית המשפט העליון ובין הרשות המחוקקת והרשות המבצעת. לדבריה, בתקופה זו התקיים דו-שיח רציף ואינטנסיבי בין בית המשפט לבין הרשויות הפוליטיות, והוא היה אפקטיבי בשל נכונותן של הכנסת והממשלה "לבצע שינויים חיוניים בהסדרים שנקבעו; וכן להיותו של בית המשפט קשוב לשיקולים המקצועיים של הרשויות האחרות, ולנכונותו לקבל החלטות בפרקי זמן קצרים ולעיתים מידיים ממש". חיות הוסיפה: "אחד הלקחים החשובים ביותר שלמדנו מעתירות הקורונה הוא כי אסור לנו, כחברה, לדחוק לקרן זווית את זכויות האדם ואת כללי המשפט המנהלי והחוקתי, גם כאשר אנו ניצבים בפני משבר שאת היקפו קשה לתפוש. למעשה - דווקא בתקופות מאתגרות כאלו חשוב, אולי יותר מתמיד, להגן על זכויות הפרט ועל שלטון החוק, ולהבטיח כי בית המשפט ימשיך לשמש כתובת נגישה ואפקטיבית עבור מי שחירותו הוגבלה, שפרטיותו נפגעה ושהעתיד נתון מבחינתו בחוסר ודאות". חיות סיכמה: "השמירה על זכויות הפרט ועל עקרונות שלטון החוק בימי קורונה ובימי משבר אחרים, ומציאת האיזונים הנכונים בין זכויות ועקרונות אלה ובין האילוצים והמגבלות הנובעים מן המשבר, היא משימה כלל-לאומית שדורשת התגייסות, הירתמות ושיתוף פעולה של כל שלוש רשויות השלטון".