המשטרה פותחת רבבות תיקים ללא הצדקה, או נכשלת בצורה נרחבת במיצוי החקירות. זו משמעות הנתונים שחושף (יום ג', 10.5.22) מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן. בשנת 2020 סגרו המשטרה והפרקליטות 90,000 תיקים - מתוכם 55,000 נסגרו בשל העדר ראיות. דהיינו: היה קיים חשד סביר לביצוע העבירות, אך המשטרה לא הצליחה למצוא די ראיות שיבססו סיכוי להרשעה. באותה שנה גם נסגרו 6,000 תיקים בשל העדר אשמה (זינוק של 70% לעומת 2015), כלומר - מלכתחילה לא הייתה הצדקה לקיים חקירה. בשנים 2020-2015 פתחה המשטרה תיקים ל-130,000 איש בשל תלונות עליהם; 126,000 נסגרו בנימוק ש"נסיבות העניין אינם מתאימות להעמדה לדין/המשך חקירה". 675 נוספים נסגרו בשל העדר ראיות. איש מאלו לא קיבל הודעה על סגירת התיק. המרשם המשטרתי כולל גם תיקי חקירה של חשודים שנסגרו. ביוני 2021 היה רישום משטרתי ל-830,000 אנשים, אחד מכל 7.5 בגירים. ל-450,000 בגירים היה רישום של תיק אחד, ול-166,000 מהם - רישום בן יותר מ-11 שנים. אנגלמן מתריע: לנוכח מספר הגופים ובעלי התפקידים הרשאים לקבל מידע על תיקים סגורים מן המרשם המשטרתי ובכך להשפיע בצמתים שונים על חייו של אותו אדם, יש חשיבות להקפדה יתרה על סגירת תיק פלילי בעילה הנכונה. בינואר 2018 תיקן פרקליט המדינה דאז, שי ניצן, את ההנחיה הקיימת במטרה שיותר תיקים ייסגרו בעילת "העדר אשמה" ופחות בעילת "חוסר ראיות". בפועל זה לא קרה. בעקבות התיקון עלה כאמור מספר התיקים שנסגרו בעילת "העדר אשמה", ואולם פחת ב-27% מספר התיקים שנסגרו בעילה "נסיבות העניין אינן מתאימות להעמדה לדין/המשך חקירה (נל"ן)". לגבי התיקים שסוגרת המשטרה אין נתונים על עילת "העדר אשמה" ולא ניתן לבחון האם היא עומדת בהנחיה המתוקנת. שיעור התיקים שסוגרת המשטרה בעילה של "העדר ראיות" ירד ב-5% בלבד, מציין אנגלמן. משרד המבקר מצא הבדלים של 20% בין מחוזות הפרקליטות בשיעור התיקים הנסגרים בעילות השונות. הבדלים אלו מעלים חשש, כי הסיכוי של חשוד שתיקו ייסגר בעילה של "העדר אשמה" שונה בכל אחד מהמחוזות. בשנת 2020 הסיכוי שהתיק ייסגר בעילה זו בפרקליטות מחוז צפון היה 33%, ובפרקליטות מחוז חיפה הסמוכה - 15% בלבד. אנגלמן מדגיש: "לכאורה, סגירת תיק החקירה חלף העמדה לדין משמעותה אשרור של חזקת החפות. אולם סגירת תיקים בעילת 'חוסר ראיות' יש בה כדי לכרסם בעקרון יסוד זה, בייחוד כאשר היא נעשית בשיעור ניכר מהתיקים - כ-40,000 תיקים בממוצע בשנים 2020-2019".

התקבלו שבעה עררים מתוך 1,500

נתון נוסף: בשנת 2020 קיבלה יחידת העררים בפרקליטות המדינה רק שבעה מבין 1,500 העררים שהגישו מתלוננים על סגירת התיקים נגד הנילונים/החדשים. נתון קודם - 0.5% - נרשם גם בשנתיים הקודמות. בכל שנה החליטה היחידה לבצע השלמות חקירה ב-3%-5% מן התיקים; כל יתר העררים - למעלה מ-95% בממוצע - נדחו. ב-30%-40% מהתיקים כלל לא שלחה המשטרה למתלונן או לחשוד על סגירתם. כך נמנע מן המתלוננים לערער על הסגירה, ומן החשודים - לערער על עילת הסגירה. המשטרה שולחת את ההודעות בדואר רגיל, ואין דרך לדעת אם נמסרו כדין ומה המועד שבו התקבלו - תאריך לו יש משמעות לגבי הגשת ערר. בבדיקת 34 החלטות בבקשות של חשודים לשינוי עילת סגירה או בעררי מתלוננים, נמצא, כי 13 מהן לא היו מנומקות. עוד עלו פערים בהעברת צילום חומרי חקירה לחשודים ולמתלוננים המבקשים להגיש ערר. עוד מצביע אנגלמן על ירידה מתמשכת בחתימה על הסדרים מותנים (סגירת התיק כנגד קנס ופיצוי), שנועדו להקל את העומס מבתי המשפט ולחסוך סטיגמה פלילית. היעד המשטרתי הוא 6,000 הסדרים בשנה. בשנת 2018 נחתמו 6,300 הסדרים, אך בשנת 2020 ירד המספר ל-4,600 בלבד. בשל כך ירד ב-17% סכום הקנסות והפיצויים למתלוננים והוא הסתכם לפני שנתיים ב-5.3 מיליון שקל. הסכום הממוצע ששילם כל חשוד בשנים 2020-2018 היה 1,000 שקל בלבד.