מנכ"ל חברת נגה שמעון שיקי פישר: "דחיית הפעלת המחז"מים החדשים גרמה לנו לדריכה במקום של שנה. אולם נגיע לשנת 2026 לייצור ללא פחם. לדבריו, כדי לשמור על ייצור תקין ורציף, צריך להשאיר תמיד יחידות ייצור פועלות גם אם לא נפעיל אותן במלוא כוח הייצור שלהם. רק לאחר שהיחידה החדשה מתחילה לייצר, ניתן להפסיק את הייצור ביחידה הישנה שפועלת על פחם". רות קירו ממונה על איכות אוויר ושיקום אקלים במשרד להגנת הסביבה: "לחברת החשמל היו שש שנים להיערך לסגירה. תחנת אורות רבין היא התחנה הכי מזהמת, עם עלויות ייצור חשמל הגבוהות ביותר, בפרט יחידות 4-1 שגורמות לנזק בריאותי וסביבתי. אנחנו רואים את זה כמחדל". לטענתה, הנזק הבריאותי סביבתי מהמשך הפעלת יחידות 4-1 הוא כ-2.7 מיליארד שקל לשנה. יונת אלקלעי, רכזת פיקוח באיגוד ערים כרמל: "תחנת אורות רבין היא המפעל המזהם ביותר במדינת ישראל. המזהם השני הוא תחנת רוטנברג באשקלון גם היא של חברת חשמל. יש לתת עדיפות להפעלה ביכולת ניצול מלאה לתחנות כוח שמופעלות בגז, עד למימוש אנרגיות מתחדשות, וכן יש לקבוע הגדרה ברורה של מצבי החירום, על-מנת שיהיו קריטריונים ברורים למקרים בהם מופעלות יחידות 1-4". לדבריה, הדחייה לא נובעת מהקורונה ו"לכל דחייה יש עלות סביבתית ובריאותית. העלות הכוללת של הדחייה מוערכת בכ-5.6 מיליארד שקל, 1.5 מיליארד שקל בשנה. פרופ' גרוטו קבע שהזיהום גורם לתמותת יתר של כ-50 בני אדם בשנה. הפליטות בשנת 2022, הם בדיוק כפי שהיו לפני 40 שנה. לדבריה, התחנות הפחמיות, ישנות וכי יש בהם הרבה תקלות ופליטות מוגברות של מזהמים. "מאגר הפחם העצום באורות רבין, גורם להעפת חלקיקי פחם לשכונת מגורים סמוכה והתושבים סובלים מאבק פחמי. בנוסף, המאגר מעכב הקמת שתי שכונות מגורים בחדרה עד שימצא פתרון לאבק הפחמי".

חן הרצוג, כלכלן ראשי חברת הייעוץ BDO: "העלות למשק הלאומי של העיכוב בסגירת ביחידות הפחמיות בחדרה היא 1.5 מיליארד שקל, שיביאו לעלייה של כ-6% בתעריף החשמל. זאת מעבר לעלויות הסביבתיות של שימוש בפחם מזהם והפגיעה בהכנסות המדינה. כדי לפצות על העיכוב בסגירת ארבע הפחמיות בחדרה, המדינה חייבת להאיץ את קצב ההסבה מפחם לגז של שש התחנות הפחמיות הנותרות". לדבריו, מחיר הפחם כיום גבוה כמעט פי 3 ממחיר הגז וכל חודש של הקדמת ההסבות מאפשר חסכון של מאות מיליוני שקלים. לאור התייקרות הפחם והעיכוב בסגירת התחנות בחדרה המדינה חייבת לגבש תוכנית חירום להאצת ההסבות של הפחם. לטענתו, במקום להסב את היחידות הפחמיות בטור, בזו אחר זו, ניתן בחודשי המעבר להסב שתי יחידות במקביל ובכך להקדים את סוף הייצור בפחם בשנתיים, כבר לסוף שנת 2023. מה שיחסוך 4 מיליארד שקל בעלות החשמל בנוסף להפחתה של פליטת 6 מיליון טון גזי חממה. הרצוג: "לוח הזמנים הקיים להפסקת הפחם נקבע בתקופה שבה הפחם היה זול והגז יקר. המציאות הנוכחית בעקבות עליית מחירי הפחם בעולם מחייבת חישוב מסלול מחדש. האצת הסגירה אמנן מייצרת אתגרים ומחייבת ניהול סיכונים, אולם אלה מתגמדים לעומת הפחתה של 14% בעלות החשמל והיתרונות הסביבתיים".

נציג משרד האנרגיה, גיא סמט, השיב להצעה ואמר כי משרדו ישתדל לעשות כל מה שניתן על-מנת לקדם את שחלוף היחידות. "נבדוק את ההצעה ונחזור לוועדה עם תשובה. אידיאולוגית, איש לא מתנגד. השאלה אם זה ניתן לביצוע". ג'יי אקשטיין, מנהל מסחרי של חברת נתיבי הגז המסחרי, אמר שחברת נתיבי הגז מאיצה את הקמת רשת הולכת הגז. - אנחנו לא נהווה מגבלה, אמר אקשטיין. אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד הגז הטבעי: "נדרשת מדיניות להפעלה מינימלית מפחם. ניתן להפחית שליש מייצור החשמל מפחם ומעבר לייצור בגז". יורם סלע, יועץ אנרגיה שעבד בעבר באתרי היחידות הפחמיות של חברת החשמל, הציע הצעה פרקטית להפעלה מינימלית של יחידות הייצור מפחם ומעבר הדרגתי לגז. מנכ"ל חברת נגה שמעון שיקי פישר הגיב להצעה ואמר כי ההצעה עלתה בעבר, אך המגבלות הקיימות מורכבות מאוד ולא מאפשרות הפעלה באופן המוצע.

נעמי רוזנברג ממחאת נוער למען האקלים הלינה על כך שהמשבר הגדול ביותר על האנושות לא עולה לדיון. "המחדל האמיתי שמשבר האקלים פוגע יום יום במיליוני אנשים. יש לכם אפשרות, אבל אתם לא עושים כלום!", אמרה. "איך אתם לא מתייחסים לעתיד הדור הבא?", שאלה רוזנברג כשהיא דומעת. יו"ר הוועדה סיכם את הדיון ואמר: "משבר האקלים מוחשי וחמור. אולם לא ניתן לעבור ברגע אחד לאנרגיות מתחדשות. עיכוב סגירת התחנות הפחמיות גורם נזק של מיליארדים ונזק לחיי אדם. בדיון הוצעו שתי הצעות להקדמת ההסבה, והשבתת חלק מהיחידות, ואלו צריכות להיבדק". רז ביקש לקבל את התייחסות משרד האנרגיה להצעות.