בתי המשפט חייבים להיצמד ללשונם של חוזים ולדחות בשתי ידיים סיפורים שונים ומשונים המנוגדים ללשון זו. כך סבור (יום א', 12.6.22) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין. הערתו באה בשולי פסק דין בו דחה העליון ברובו ערעור במחלוקת על משמעותו של חוזה בין חברות לאשראי חוץ-בנקאי לבין מי שהיה מנהל אשראי בהן. הערעור נדחה ברובו בידי השופט דוד מינץ, בהסכמתם של השופט עופר גרוסקופף (שלא הוסיף דבר) ושטיין אשר התייחס לסוגיית ההיצמדות ללשון חוזה. נושא זה היה בעבר במחלוקת עזה בבית המשפט העליון, כאשר השופט יורם דנציגר יצא נגד הלכת אפרופים של הנשיא אהרן ברק ולפיה בית המשפט רשאי לפרש את החוזה נגד לשונו, אם הוא מגיע למסקנה שכוונת הצדדים הייתה שונה מן הכתוב בו. בעקבות פסיקתו של דנציגר תיקנה הכנסת את חוק החוזים, ולפי רוב הפרשנויות - העניקה יתרון מובהק ללשון החוזה כאשר היא ברורה, בהתאם לעמדתו של דנציגר. שטיין מאמץ את אותה גישה: "המקרה שלפנינו ממחיש את הצורך במתן עליונות להוראותיו הברורות של חוזה מסחרי כתוב על פני סיפורים שונים ומשונים המסופרים על-ידי בעלי החוזה בהגעתם להתדיינות בבית משפט - כל אימת שסיפורים אלו מנוגדים לכתוב... סבורני כי בתי המשפט חייבים לדחות סיפורים כאלה בשתי ידיים ולהיצמד לדל"ת אמותיו של חוזה עסקי שתנאיו נכתבו בלשון ברורה. "החלטה כאמור תהא נכונה ברוב-רובם של המקרים, והיא אף תביא לחיסכון משמעותי בזמן שיפוטי יקר ובעלויות התדיינות נוספות. באשר לאותו בעל דין נדיר ומיוחד שבפיו סיפור אמת המנוגד להוראותיו הכתובות של החוזה המסחרי שעשה - בעל דין כזה יכול להלין רק על עצמו. זאת מאחר לאיש אין - ולא ראוי שתהא - יכולת להטיל על בתי המשפט, ועל החברה בכללותה, עלויות התדיינות מיותרות בתכלית על-ידי כתיבת הסכמים שאינם תואמים את המוסכם. במונחים כלכליים, הסכמים כאלה הם בגדר החצנה שלילית, שאותה אין כל סיבה לעודד או להרשות. היצמדות לתנאיו הברורים של חוזה עסקי כתוב מונעת החצנה מיותרת זו, וטוב שכך". במקרה הנדון, מדובר היה בחוזים בין אסקפו ניהול שבבעלות אבי דויטש, קרן אסקפו וקרן אקספו פלטינום לבין משה כהן (באמצעות חברת שהם-שמיר השקעות ופיננסים) וחברת חדד יועצים פיננסיים (שבשליטת עו"ד ישראל חדד). בנוסף לחוזה להעסקתו של כהן בקבוצת אסקפו, נחתם הסכם בין הקבוצה לבין חברות שהם-שמיר וחדד, אשר העניק להן עמלה מהסכמים לליווי פיננסי של קבוצות רכישה. בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט מגן אלטוביה) קבע שההסכם השני מנותק מהסכם העסקתו של כהן, וביסס זאת על לשונו. מינץ דחה את הערעור בהסתמכו אף הוא על לשונו של ההסכם ובאומרו: "לשון ההסכם היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני, וככל שלשונו מצביעה באופן בהיר על אומד דעת הצדדים בעת כריתתו, שמורה לה הבכורה בהליך הפרשני. כמו-כן, קיימת חזקה הניתנת לסתירה לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה, הרגילה והטבעית של הכתוב על-רקע הקשרו הכללי". לשונו של ההסכם ברורה והוא מנותק מההסכמים האחרים בין הצדדים, קובע מינץ. את אסקפו ייצג עו"ד רון טורקלטאוב, את שהם-שמיר ייצגו עוה"ד עודד נשר וענבר שלח, ואת חדד - עו"ד רפאל קויתי.