שאיריו של איש קבע לשעבר שנהרג בתאונת דרכים, יקבלו פיצוי בנוסף לקצבת השאירים המשולמת להם. כך קובעת לראשונה (5.7.22) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר. השאלה התבררה בעניינו של איש קבע שהשתחרר מצה"ל עד גיל 45, ושש שנים מאוחר יותר נהרג בתאונת דרכים. יורשיו הגישו תביעה נגד חברת הביטוח כלל לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (הפלת"ד). בית משפט השלום בתל אביב קבע שנזקיהם מסתכמים ב-2.9 מיליון שקל, אך קיזז מסכום זה את קצבת השאירים בסך 3 מיליון שקל שהאלמנה מקבלת מהמדינה (כמו גם את קצבאות הביטוח הלאומי), כך שלא נותר פיצוי כלשהו. בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את ערעור היורשים, אך וילנר קיבלה אותו. וילנר מציינת, כי בחוק אין חובה כללית (להבדיל מהוראות נקודתיות) ולפיה יש לנכות הטבות שמקבלים יורשים מן הפיצויים המגיעים להם על-פי דיני הנזיקין. הניכוי הוא יציר הפסיקה, אשר מקורו בזכותו של משלם הפיצוי לתבוע את המזיק. בלא ניכוי, עלול המזיק לשלם פעמיים: מלוא הנזק לניזוק ובגובה הפיצוי למי ששילם אותו. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בביטוח הלאומי, המשלם קצבאות במקביל לפיצוי הנזיקי. כאשר מנכים מן הפיצוי את הקצבאות, אין סכנה שהמזיק יידרש לשלם גם לביטוח הלאומי (בנוסף לפיצוי על הנזק). "אולם, כאשר אין למיטיב זכות חזרה כלפי המזיק, אין חשש מפני חיוב יתר כאמור של המזיק, ואזי נשמט הבסיס תחת ההצדקה לניכוי", מסבירה וילנר. "(זאת, בהעדר עיגון לכך בהוראת חוק מפורשת כדוגמת סעיף 82 לפקודת הנזיקין, המורה באופן פוזיטיבי על ניכוי תגמולי הביטוח הלאומי מפיצויים שנפסקים לחובת מעסיק). הדברים מקבלים משנה תוקף במקרים שבהם המחוקק מורה באופן מפורש שלא לנכות את ההטבה". במקרה הנדון, למדינה אין זכות לתבוע מחברת כלל להחזיר לה את קצבת השאירים - ולכן אין מקום לנכות את הקצבה מן הפיצוי הנזיקי בו חייבת החברה. השופטת דפנה ברק-ארז מוסיפה, כי טענתה של כלל הייתה שאין מקום לכך שהאלמנה תקבל פיצוי הן ממנה והן מהמדינה. היא מעירה, כי כאשר יש לבחור אין "עושר ולא במשפט" של האלמנה לבין זה של החברה, קשה לטעון שיש יותר משקל לטענה לפיה החברה עדיפה. קצבת השאירים אינה חופפת לפיצוי הנזיקי - לא בשיעורה ולא בזהות מקבליה. מעבר לכך, קיים חשש להרתעת חסר, אם מזיקים יידעו שייתכן שלא יחויבו בפיצוי משום שזה יבוא ממקום אחר; והעובדה שמותו של אדם גורמת גם לנזקים שאינם ממוניים, משמעותה שפיצוי נוסף לקרוביו אינו צריך להיחשב כהטבת יתר, מסיימת ברק-ארז. המשנה לנשיאה עוזי פוגלמן הסכים עם וילנר. את היורשים - מלכה יונה וטל יונה - ייצגו עוה"ד שמעון כץ, נדב רזון ואיתמר מצרי; ואת כלל - עוה"ד משה עבדי ורעות בית-און.