היום לפני 100 שנה נחתמה שביתת הנשק של מודניה, מלחמת יוון-טורקיה הסתיימה. אחת התוצאות המרכזיות של המלחמה - הטיהור האתני והטרנספרים ההדדיים. ערים רב תרבותיות, רב אתניות טוהרו - איזמיר הטורקית, סלוניקי היוונית. והפליטים שגורשו יושבו בשכונות מהם גורשו פליטים אחרים. מורשת נוספת - שירי הרמבטיקו הנודעים - אלה בעצם שירי געגועים של היוונים שגורשו מטורקיה אל איסטנבול, סמירנה - היא איזמיר. כמובן מורשת של מרירות ושנאה מתמשכות - שהחלו הרבה לפני המלחמה, עם הכיבושים העותמניים בים התיכון. כללית המלחמה הייתה ניסיון יווני - בתמיכת המעצמות המערביות - לסגור חשבון היסטורי כשטורקיה על ברכיה - לאחר התבוסה במלה"ע ה-1, כשיש מאבק פנימי בין נאמני הסולטנות לנאמני אתאטורק המוכרז מורד בשלב זה. זה כמעט הצליח - אבל יוון לא באמת יכלה לכבוש את טורקיה. מלחמה כמעט זהה, ממניעים דומים התנהלה ממש באותה עת כשפולין פלשה לרוסיה הממוטטת, וגם שם זה הסתיים כשהכוחות של הצבא האדום מזנבים בפולנים עד ורשה. לעתים קרובות שוכחים, או לא יודעים, שמלחמת העולם הראשונה לא באמת הסתיימה ב-11.11. בשעה 11. היו לה שיירים - בארצות הדמים של סניידר לעוד שנים רבות - כשיהודים נטבחים בידי שני הצדדים, בהונגריה ב-113 הימים של בלה קון, מלחמות האזרחים בגרמניה - קורט אייזנר, ליבקנכט ולוקסמבורג, וכמובן במזרח התיכון. רק כמה שנים אחרי המלחמה הגבולות ייוצבו - וכמובן ייפרמו מחדש שנים ספורות אחר כך בקטסטרופה הנוראה של מלחמת העולם השנייה, שמכל כל הרבה סיבות היא בעצם המשך הראשונה.