המדינה לא תערער על זיכויו של רומן זדורוב מרצח תאיר ראדה - החליט (14.5.23) פרקליט המדינה, עמית איסמן. לדברי משרד המשפטים, "לא ניתן לבסס היתכנות משפטית ממשית להגשת ערעור על הכרעת הדין. זאת, נוכח הכלל המשפטי שלפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו בערכאה נמוכה יותר, כמו גם בקביעות הנוגעות למהימנות העדים או בהחלטה להעדיף עדות מומחה מסוים על פני מומחה אחר". ראדה בת ה-13 נרצחה בדצמבר 2006 בתאי השירותים של בית הספר נופי גולן שבקצרין בדצמבר 2006. זדורוב, אזרח אוקראיניה שעבד בריצוף בבית הספר, נעצר לאחר מספר ימים והודה ברצח בפני מדובב משטרתי. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו בספטמבר 2010, בעיקר בהתבסס על הודאותיו לאחר שדחה את טענות ההגנה נגד קבילותן, וגזר עליו מאסר עולם. בית המשפט המחוזי בנצרת זיכה את זדורוב בסוף חודש מרס, במשפט חוזר שבא לאחר שהורשע פעמיים בידי המחוזי וערעורו נדחה בידי בית המשפט העליון - אשר ב-2021 הורה לערוך לו משפט חוזר. הזיכוי היה ברוב דעות של השופטים אשר קולה ודני צרפתי, מול פסק דינה המרשיע של השופטת תמר נסים-שי. בדעה הרוב אמר קולה, כי הראיות גוברות על הודאתו של זדורוב עד כדי חשש שמדובר בהודאת שווא, וכי הוא מעדיף ללא היסוס את הממצאים בזירה המטים את הכף לטובת הזיכוי. הוא הדגיש, כי הראיות החדשות שלא היו בפני הערכאות הקודמות הן שהובילו לזיכוי. "המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, וכמעט ההפך הוא הנכון, שממצאי הזירה והנתיחה תואמים להודאה", הוסיף קולה. לדברי קולה, שאלת המפתח היא דמותו של זדורוב, אותו תיארה המדינה כשחקן שחמט על, רוצח מתוחכם, מניפולטור, פדופיל - וגם "סוללה נטענת", מי שמאבד את עשתונותיו ועוד. הוא קובע: לא מדובר בסדיסט, פדופיל, מניפולטור מתוחכם וחסר שליטה; זדורוב לא תכנן לרצוח ילדה והוא לא היה נתון להתקפי זעם בלתי נשלטים. קולה הגיע למסקנה, כי זדורוב הוא אדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, המבקש לרצות את הסביבה. "לא ניתן להפריד בין ההודיה לזירה, ועוצמת הזירה גוברת על ההודיה" ואף סותרת לחלוטין את ההודאות על כל מרכיביהן - קבע קולה. הוא הציג שורה של סתירות: האופן בו הונחה גופתה של ראדה, החתכים בגופה, מצב הדלת בעת הרצח, העקבות הזרות, עקבות הדם, עקבות הנעל ונעליו של זדורוב. הסבריה של המדינה לסתירות אלו לא שכנעו אותו, אומר קולה. במשפט החוזר שבה התביעה וציינה, כי זדורוב הודה ברצח שלוש פעמים ושחזר את המעשה, לא הצליח להסביר מדוע הודה אם הוא חף מפשע, והודאותיו כללו חמישה פרטים מוכמנים הידועים רק לרוצח. עוד טענה התביעה, כי זדורוב התנהג לאחר הרצח בצורה מחשידה, כולל זריקתם לאשפה של מכנסיו. לדעת המדינה, לזדורוב היה מניע שהוא עצמו סיפר עליו: יחסם המבזה של ילדי בית הספר כלפיו. על מכנסיה של ראדה נמצאו סימנים בדם הכוללים טביעות נעליים, ולדברי התביעה מדובר בנעליו של זדורוב. ההגנה טענה, כי זדורוב לא מסר פרטים מוכמנים, אין ערך לשחזור שביצע בשל סתירות מהותיות בינו לבין אירועים שאין עליהם מחלוקת וכי טביעות הנעליים לא היו של זדורוב אלא של הרוצח האלמוני. ההגנה הצביעה על עקבות נעליים בכתם דם על האסלה בתא בו בוצע הרצח, וטענה שהוא נוצר לכל היותר דקה לאחר הרצח - שגם הוא שייך לרוצח ולא לזדורוב. עוד ציינה ההגנה, כי ראדה נרצחה בסכין בעל להב משונן, בעוד שברשותו של זדורוב היו רק סכינים בעלי להב חלק. על התנהגותו של זדורוב לאחר הרצח אמרה ההגנה, כי מעשיו מלמדים על חפותו, כגון הגעתו לבית הספר למחרת הרצח במטרה ליטול את בגדיו.