השלכה בלתי חוקית של פסולת בניין הפכה לבעיה נפוצה, המהווה סכנות משמעותיות לציבור הרחב. נחלים, כבישים ושטחים פתוחים ברחבי הארץ מושפעים מערימות של פסולת בניין שהושלכה שלא כדין, אשר לא רק יוצרות סיכונים סביבתיים אלא גם תורמות לזיהום מי תהום, להרס גנים לאומיים, שמורות טבע וקרקעות ציבוריות, כמו גם ירידת ערך של ערך הנכס.
מדי שנה, ישראל מייצרת כמות מדהימה של פסולת בניין, הנעה בין 6.2 ל-6.3 מיליון טון. פסולת זו היא תוצר לוואי של בנייה חדשה, הריסות מבנים, שיפוץ נכסים ופיתוח תשתיות לאומיות ועירוניות.
למרות קיומו של חוק שמירת הניקיון, האוסר על פינוי פסולת, לרבות פסולת בניין, בשטחים ציבוריים, רק 7.2 מיליון טון פסולת בניין מוצאים את דרכם לטיפול מוסדר ומתקני סילוק. המשמעות היא שבין מיליון ל-5.3 מיליון טונות של פסולת בניין מושלכים לשטחים פתוחים באופן לא חוקי מדי שנה. בהקשר זה, ישראל מוצאת את עצמה דומה למדינות עולם שלישי מסוימות שבהן פסולת מושלכת בחוסר אחריות בשדות, בצידי הדרכים ובאזורים לא מוגנים אחרים, ללא מיחזור או סילוק נאות.
הצעת חוק שהגיש ח"כ זאב אלקין, ונתמכת עקרונית בידי ועדת השרים לחקיקה, מהווה צעד נוסף באסטרטגיית הטיפול בפסולת מוצקה, תוך התמקדות בפסולת בניין. היתרונות הצפויים של חקיקה זו משתרעים על היבטים שונים של הכלכלה. ראשית, היא תצמצם את הפגיעה בשטחים פתוחים ובנופים הנגרמים מהשלכה בלתי חוקית. על-ידי ריסון שיטות כאלה, עלות הניקוי של שטחים פתוחים מזוהמים תופחת באופן משמעותי. כמו-כן, הצעת החוק נועדה לשמור על איכות מי התהום, להבטיח את הגנתם מפני זיהום הכרוך בסילוק חסר הבחנה של פסולת בניין.
הצעת החוק מתיישבת עם מחויבותה של המדינה לניהול פסולת אחראי ולנהלים בני קיימא, ומקרבת את ישראל לאמות מידה בתחום קריטי זה. היא תאושר בקריאה טרומית כפוף להסכמות.