סא"ל אדם אבידן, רע"ן תשתית במנהל האזרחי, התבקש להציג את נתוני התכנון והאכיפה ואמר כי הליכי התכנון ובנייה הם זהים לישראלים ולפלשתינים בשטחי C, וגם האכיפה היא זהה - איפה שאין תב"ע בתוקף או היתר בנייה, אוכפים. בשנים האחרונות הייתה במנהל האזרחי התייעלות כללית, שינוי בביורוקרטיה ושיפור ביכולות האיתור והניטור לגבי בנייה בלתי חוקית. בשנה ממוצעת מאושרות 5,000-10,000 יחידות דיור במגזר הישראלי, ואילו בפלשתיני מדובר בד"כ על כמה מאות בשנה. 90-95% מהבקשות הפלשתינית להיתרים מסורבות, לרוב מסיבות מקצועיות-מקרקעיניות של תכנון עתידי, ולעתים מסיבות מדיניות. זה נובע גם מכך שהרבה בקשות שהם מגישים זו הסדרה בדיעבד של חריגות שכבר גילינו והוצאנו צו עצירה או הריסה. בצד הישראלי 60-70% מהתוכניות נדונות ומאושרות. בשנת 2022 אותרו 1600 מבנים בלי חוקיים חדשים במגזר הפלשתיני. כמו-כן נהרסו כ-500 מבנים, לא בהכרח מאותה שנה. בחציון הראשון של 2023 אותרו 1000 מבנים חדשים במגזר הפלשתיני, ונהרסו קרוב ל-220 מבנים. במגזר הישראלי בשנת 2022 אותרו 340 מבנים חדשים, ונהרסו 67. בחציון הראשון של 2023 אותרו 266 ו-21 נהרסו. יודגש כי במגזר הישראלי הבנייה רובה מתרכזת בתוך תחומי הישובים, בתוך תוכניות המתאר שלהם, ואז האכיפה היא באחריות הרשות המקומית, ולא נספרת אצלנו. ח"כ אביחי בוארון: כל הנתונים האלה של המנהל האזרחי חשובים, אך טפלים לדיון מבחינתי. המנהל האזרחי מנהל את שטחי C, ולא את שטחי A ו-B, ששם מתקיימת תפיסת מרחב שלמה, שעד היום לא נערך בה דיון עומק. דוח משרד המודיעין משנת 2021 קובע כי קיימת מערכה פלשתינית, המעצבת מחדש את המרחב, פוגעת בהתיישבות ובמרקם החיים בה, מנשלת את ישראל מנכסים ביטחוניים ומקשה על בט"ש אפקטיבי במרחב. המכשיר המרכזי שלהם הוא "בנייה מדינית" - בניית בניינים, פורצים דרכים או מניחים תשתיות לא לשם שימוש או צורך, אלא לשם השפעה אסטרטגית על מאזן הכוחות המדיני או הביטחוני. בסעיף 82 לדוח כותב משרד המודיעין: מהלכי הפלשתינים מתעלמים במכוון מהגדרות של שטחי C,B,A. לפיכך ההשתלטות בשטחי C מהווה בראייתו המשך הגיוני למהלכיו "המותרים" בשטחי A ו-B. לפיכך, אנו ממליצים כי כלל מהלכי ישראל יתוכננו בראיה שתכלול גם מעקב (ומענה) לפעילות הפלשתינים בשטחי A ו-B בדגש לאלו הסמוכות לשטחי C בעלות פוטנציאל השפעה ביטחונית עתידית על שטחי C. ח"כ בוארון הציג במצגת שלו שורה ארוכה של צילומי תיעוד של "בנייה מדינית" פלשתינית לאורך השנים, ואז סיכם: את האירוע הזה צריך לנהל. אף אחד במערכת הביטחון לא דן בזה. צריך לתכנן מענה כולל, ואם הקבינט לא עושה את זה, הוועדה הזו צריכה לאתגר אותו לעשות את זה. חכ"ל עוזי דיין: בהסכמי הביניים מצוין כי האחריות הביטחונית שלנו בשטחי B גוברת על השיקול האזרחי שבאחריות הפלשתינים ולכן אנו בהחלט יכולים לפעול בנושא אם מקבלים החלטת מדיניות. שר האוצר והשר במשרד הביטחון, בצלאל סמוטריץ': מדינת ישראל מכירה את תוכנית פיאד אבל לא עסקה בזה במסודר ומעולם לא הבינה כמדינה את משמעות התוכנית וממילא גם לא גיבשה מענה. הכותרת המוצהרת של התוכנית היא הכנת תשתית להקמת מדינה פלשתינית תוך עקיפת הצורך במו"מ מול ישראל. יש משרד שלם ברש"פ שזה תפקידו, יש המון סיוע זר, לא רק אירופי. לפעמים עוטפים את זה בשיח הזכויות של המשפחה המסכנה הפרטנית, אבל יש פה רציונל מאוד ברור. ח"כ אלקין ואנוכי, כשהיינו חברי קבינט יחד, הובלנו החלטה בקבינט לראשונה שבעצם מורה למערכת למפות את זה ולהבין את האסטרטגיה. מי שהרים את הכפפה זה השר אלי כהן, אז כשר המודיעין, והיום כשר החוץ יש לו הצלחות יפות במערכה הבינ"ל לעצירת הזרמת הכספים, ע"י חשיפת המדינות למה באמת נעשה עם הכסף שלהן. איך הגענו למצב הזה שיש פה מציאות מתהווה בצורה שיטתית ומול זה אנו לא פועלים? התשובה היא שיטת הניהול של השטח, באופן כמעט בלעדי ע"י צה"ל ופיקוד המרכז. המשימה של הצבא היא לשמור על הביטחון, ואני כמי שחי באזור חב לחיילי ומפקדי צה"ל רבות על כך. זו הפריזמה שלהם והם הולכים לישון וקמים עם המשימה של שמירת הביטחון. אבל אז השיקולים האזרחיים תמיד מקבלים מעמד משני לשיקולי הביטחון ואיכות החיים של חצי מיליון האזרחים שם נפגעת. למשל, בקדנציה האחרונה התקבלה החלטה אסטרטגית נכונה - הגדלת כמות הפועלים הנכנסים מיו"ש, אשר מייצרת להם אינטרסים לשמירה על השקט. רק לא לקחו בחשבון שאם מאשרים את זה, כל הפועלים האלה יגיעו לאותם מעברים קיימים בהם עוברים הפלשתינים והישראלים יחד, והפקקים שייווצרו יהיו אדירים. חצי מיליון התושבים שם לא היו בשיקולים. בתקציב הנוכחי תקצבנו הסדרה ושדרוג של המעברים, לטובת כולם, אבל באותו רגע נשקל רק השיקול הביטחוני של הרגעת השטח. במנהל האזרחי יש אנשים נהדרים, אבל המערכת האזרחית ביו"ש היא 30 שנה אחורה ברמת השירות לתושב. הכל דורש הגעה פיזית ומציאת תיקים ורשומות ידנית. זה גם לא נכון שהמערכת הביטחונית תשקיע תשומות בניהול המערכת האזרחית. אין לה את הכלים לכך, וכאמור, זה נוגד את המטרה והרעיון המארגן שלה. ומעל הכל - זה גם דמוקרטי. חצי מיליון אזרחים זכאים שהממשלה, ולא הצבא, ייקחו אחריות וינהלו את החיים שלהם. אנו באירוע בסדר גודל אחר לחלוטין. בונים מחדש את מערכת האכיפה והשלב הראשון זה להגדיר מחדש את התוכניות והיעדים. היום אנחנו בעולם שבו האכיפה נועדה לשרת את אפשרות מימוש מדיניות הקרקע - אכיפה תומכת תכנון או הסדרה, אכיפה לסיכול אפשרויות מימוש עתידיות של הקרקע. וביו"ש לדבר הזה נוספת תכלית, שבראייתי היא המרכזית, וזה שמירת האינטרסים הלאומיים המדיניים והביטחוניים הישראלים במרחב. כשמדברים על ביטחון, אז יש ביטחון טקטי כאן ועכשיו, שלא יהיה בית על הציר בתוך צו תפיסה, אבל לא שיקולים של ביטחון לאומי, וזה הפתח שלנו לפעול גם בשטחי B ו-A. אלו שיקולים יותר רחבים ממה שהמ"פ יודע להגדיר. הקמנו ועדת מנכ"לים, בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בכדי לתאם את המערכה הביטחונית, הכלכלית והבינ"ל. מקווים תוך חודש לסיים את העבודה, לתקף אותה שאצל שר הביטחון וראש הממשלה, ולהביא להחלטת הקבינט את הגדרת פעילות הרש"פ כפעילות מדינית עוינת. אין לי טענות למערכת האכיפה ביו"ש, היא קטנה וחלשה גם ברמה הפרופורציונלית. נייצר יחידה חדשה של מג"ב איו"ש שמקבלה ליחידות מתפ"א ויואב של המשטרה, וכך נייצר יתירות - הצבא ייתן מענה לשיקולי הביטחון ואנו ניתן מענה לשיקולי הביטחון הלאומי. אז סור מרע זה בלימת מאמצי הצד השני, ועשה טוב זה למשל לייער מאות אלפי דונמים של אדמות מדינה עם קק"ל. זה לא אירוע של הצבא, הצבא לא אשם, זה אירוע שלנו כדרג מדיני לקבוע דירקטיבה ולהנחות. זו גם הסיבה שבהתחלה רציתי הפרדה מוחלטת, אבל הבנתי את המורכבות של הצבא בנושא, ואת הצורך לשמר את שרשרת הפיקוד. יש חבלי לידה, והתיאום חייב להיות הדוק, אבל יצרנו מנגנון שלאט-לאט מטמיע שינוי תודעתי ומשם יגיע הפרקטי. הדברים קורים עקב בצד אגודל, יהיה גם סגן רמ"א אזרח, שהגישה שלו תהיה אזרחית, וייווצרו האיזונים בין השיקול הביטחוני לאזרחי. ח"כ בוארון שאל האם בסוף תהיה יכולת של גוף כזה או אחר לפקח על מה שקורה בשטחי A ו-B? והשר סמוטריץ' השיב: אשמח לפרט על זה יותר בדיון סגור, אך במשפט אחד, המפתח ליכולת שלנו לפעול גם בשטחי A ו-B נעוץ בהגדרת המושג ביטחון לאומי והפירוט של מה נוגע לשיקולי הביטחון הלאומי של ישראל. ח"כ גדי איזנקוט: ממשלות ישראל התעלמו ומתעלמות מהגדרת האינטרסים הלאומיים. הצבא מקבל מדיניות עמומה, וזה מטיל עליו אחריות גדולה. הצבא אומר לעצמו, החובה שלי זה לספק ביטחון ותחושת ביטחון, חוק וסדר, ויכולת פעולה לדרג המדיני. המשימה של לספק ביטחון היא כבר משימת ענק, וכיום ביו"ש נמצא 60% מהסד"כ של מדינת ישראל. יש פה דרג מדיני שבורח מאחריות וצה"ל שעושה כמיטב יכולתו. הוצגו לנו 13 האינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל כפי שהגדיר הקבינט - והאינטרס העשירי, לגבי יו"ש, הפוך למגמה שהציג השר. הכל חוזר להחלטה על מדיניות והגדרת סדרי עדיפות. ח"כ גלעד קריב: מתברר שיש בישראל שני ראשי ממשלה. האחד, שקיבל את אמונה של הכנסת, הודיע רק השבוע שיש לישראל אינטרס בייצוב וחיזוק הרש"פ. עכשיו הגיע ראש הממשלה השני ואמר שתקודם החלטה להכריז על הפעילות האזרחית של הרש"פ בפעילות עוינת. אם אנו לא מבינים מול איזו ממשלה אנו עומדים, למה שהצבא יבין? מאוד התרשמתי ממחויבות השר סמוטריץ' לדמוקרטיה, ולרעיון שצבא לא צריך לנהל את החיים של התושבים האזרחים - אך הוא מדבר רק על יהודים, וזו לא באמת דמוקרטיה. אל תדברו על דמוקרטיה ונרמול החיים לחצי מיליון תושבים, תוך הכבדת הכיבוש על חצי מיליון פלשתינים. אתם תצעידו את מפקדי צה"ל וחייליו להאג. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, סיכם: אני מאוד מודאג, כפי שנאמר כאן, שמדינת ישראל מכירה את תוכנית פיאד שנים רבות, אנו מזהירים, אומרים לנו שאנו צודקים, ושנים רבות לא ראינו את המענה הנדרש לפעילות הזו. המציאות בשטח עקומה לגמרי, למרות שאנשי המנהל עושים כמיטב יכולתם. אנו בוועדה ננסה לשנות זאת. אנו נפנה למל"ל כגוף מתכלל, ונבקש מהם תשובה בהקדם מי האחראי על קידום הנושא, החל מיישום דוח משרד המודיעין והלאה, ונקיים דיוני מעקב בכדי לוודא שאכן פועלים.