המלחמה נגד חמאס מהווה קריסה של מדיניות
בנימין נתניהו מול הפלשתינים ותחייב את ישראל - בהנהגתו או בהנהגה אחרת - להבין שלא ניתן לדחוק לשוליים את הבעיה הפלשתינית. כך סבור (9.10.23) העיתון הבריטי אקונומיסט.
לדברי העיתון, קשה לראות מעבר להלם שגרמה מתקפת חמאס, בשל היקפה, בשל המכה המשפילה שהנחיתה על קהילת המודיעין הישראלית ובעיקר בשל הרצח של מאות ישראלים חפים מפשע. נתניהו צודק: חמאס חייב לשלם על הזוועות שביצע, כולל הטבח של 250 צעירים במסיבת הטבע. אבל לתגובה הישראלית מתלווים סיכונים רציניים. הכנסת כוחות צה"ל לרצועה משמעותה קרב דמים בשטח בנוי וסכנה לשבויים נוספים. ככל שהמלחמה תתארך, כך תגבר הסכנה שהיא תתפשט ללבנון וליהודה ושומרון. הרג נרחב של אזרחים ברצועה יהיה שגוי ויפגע במעמדה של ישראל בעולם, מתריע אקונומיסט.
אין זה מוקדם מלהכריז, כי ברור שהמתקפה שמה קץ לעשרות שנים בהם חשבו בישראל, שניתן להניח בצד את שאיפות העצמאות של הפלשתינים בעוד יתר המזרח התיכון מתקדם. אקונומיסט צופה, כי מן המלחמה ייצא לפחות דבר אחד: חיפוש אחרי תשובות חדשות לאופן בו יכולים הישראלים והפלשתינים לחיות יחדיו.
מדיניותו של נתניהו - לדחוק הצידה את השאלה הפלשתינית - התבססה של שלוש הנחות, שכולן התנפצו עם מתקפת חמאס. הראשונה: ישראל תישאר בטוחה גם אם תתעלם מהבעיה הפלשתינית, תקים את גדר ההפרדה ותסתמך על מודיעין, כוח אש וכיפת ברזל. תפיסה זו קרסה, בין היתר משום שתשומת ליבו של המודיעין הוסטה ליו"ש בשל פעילות הימין הקיצוני. אין ספק שישראל תשקם את יתרונה הצבאי על הפלשתינים, אך ספק אם הבוחרים יסכימו לחזור לסטטוס-קוו.
ההנחה השנייה: קיומו של חמאס מקל על ישראל לטפל באש"ף; הפרד ומשול יחליש את הפלשתינים, והקיצוניים יחלישו את אמינותם של המתונים כשותפים למו"מ. גם הנחה זו התפוגגה לחלוטין. המדיניות הישראלית הפכה את הרשות הפלשתינית לבלתי רלוונטית וכעת טוען חמאס שהוא הקול האמיתי של הפלשתינים. פוליטיקה פנים-פלשתינית אמורה הייתה להגן על הישראלים; במקום זאת, היא הפכה אותם למטרות - מגדיר אקונומיסט.
ההנחה השלישית: ישראל תוכל לחזק את מעמדה במזרח התיכון באמצעות דיפלומטיה המותירה מאחור את הפלשתינים, כפי שבא לידי ביטוי בהסכמי אברהם ובשיחות עם סעודיה. אולי זה מה שיקרה, אבל חמאס הראה שנכון לעכשיו - גם לפלשתינים יש מה לומר.
אין תשובות פשוטות
המבצע הישראלי הצפוי נגד חמאס מגביר את התחושה שיש צורך בגישה חדשה, סבור אקונומיסט. אולם, אין תשובות פשוטות. צה"ל אינו רוצה לכבוש את עזה; קשה לדמיין כוח שלום רב-לאומי שיוצב ברצועה - אף מדינה אינה רוצה את האחריות; ואילו הרס חמאס ונסיגה יאפשרו לכוחות הרסניים אחרים למלא את החלל.
אין להמעיט בקשיים שבדרך, מתריע אקונומיסט. האינתיפאדה השנייה יצרה דור של ישראלים צעירים שלא היו מוכנים לדבר עם הפלשתינים; הזעם הנוכחי ייצור דור של ישראלים שלא יוכלו אפילו לדמיין את הפלשתינים כשותפים לשלום. במקביל, הממשלה הימנית הנוכחית מתמקדת בסיפוח חלקים מיהודה ושומרון; המלחמה תגביר פעולות אלו. למרות זאת, צופה העיתון, הקיצונים בישראל יצטרכו להשלים עם העובדה שעליהם להתמודד עם הבעיה הפלשתינית. הדרג הביטחוני זקוק למישהו שיעבוד מולו כדי לפקח על השטחים הפלשתיניים.
מה שיקרה בהמשך יושפע במידה רבה מזהותו של השלטון בירושלים. נכון לעכשיו, ישראל מתאחדת - אבל בהחלט ייתכן שהטלטלה תוביל לקואליציה חדשה ואולי אפילו לראש ממשלה חדש. כדי שהישראלים יהיו בטוחים, מנהיגיהם - יהיו אשר יהיו - צריכים להפסיק לחשוב על הפלשתינים כבעיה שניתן להתעלם ממנה, אלא כעל אנשים שבהם צריך לעסוק.