רוסיה פתחה במלחמה הגדולה ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. סין מאיימת על טייוואן. הודו פנתה ללאומנות קיצונית. ישראל הקימה את הממשלה הקיצונית ביותר בתולדותיה, וכעת נתונה במלחמה עם חמאס. כל אלו מצביעים על כך שהעולם מצוי בעיצומו של כאוס: מדינות (וארגונים) מוכנים ליטול סיכונים ניכרים בלא לחשוש מן התוצאות - כותב (9.10.23) דייוויד לאונהרדט, עיתונאי בכיר בניו-יורק טיימס.
ההסבר הפשוט ביותר הוא שהעולם מצוי בעיצומו של מעבר לסדר חדש רב-קוטבי. ארה"ב שוב איננה המעצמה הדומיננטית כפי שהייתה ואין לה תחליף. כתוצאה מכך, מנהיגים חשים שביכולתם לקדם את האינטרסים שלהם, בהנחה שתוצאות התוקפנות יצדיקו את המחיר.
מדוע ירד כוחה של ארה"ב? חלק מהשינוי הוא בלתי נמנע, משיב לאונהרדט. מדינות דומיננטיות לא נותרות דומיננטיות לעד. אבל ארה"ב גם עשתה טעויות אסטרטגיות שהאיצו את עליית העולם הרב-קוטבי. בין היתר, נשיאים משתי המפלגות האמינו שסין עשירה יותר תהיה סין ידידותית יותר, ולא הבינו שבפועל הם יוצרים את המתחרה הגדולה ביותר של ארה"ב. לכך נוספו המלחמות הכושלות בעירק ואפגניסטן, ואילו הנסיגה המשפילה מן האחרון יצרה תחושה שארה"ב חלשה.
את הנזק הגדול ביותר לארה"ב גרם
דונלד טראמפ, אשר דחה את
עצם הרעיון של מנהיגות אמריקנית, טוען לאונהדרט. הוא הוציא את ארה"ב מהסכמים בינלאומיים, התרחק מנאט"ו ואותת שלא היה מסייע לאוקראינה. במקרה של ישראל,
בנימין נתניהו עודד אותו להתעלם מהבעיה הפלשתינית ולנסות להעניק לישראל הישגים מירביים. נתניהו כמובן לא פתח את המלחמה הנוכחית, אלא חמאס כנראה בתמיכת אירן, אבל הקיצוניות שלו תרמה להחרפת הסכסוך - טוען לאונהרדט.
גם בעידן הרב-קוטבי, ארה"ב עודנה המדינה החזקה ביותר בעולם, עם יכולת ייחודית ליצור בריתות ולהוביל להסכמי שלום. במזרח התיכון שכנע ממשל טראמפ את ישראל וארבע ממדינות ערב - איחוד האמירויות, בחריין, סודן ומרוקו - לחתום על הסכמים חסרי תקדים. בחודשים האחרונים, כידוע, מקדם ממשל ביידן נורמליזציה בין ישראל לסעודיה.
המתקפה של חמאס נועדה בין היתר למנוע הסכם כזה, אשר יבודד את אירן העומדת מאחוריו ועשוי להוביל להזרמת כסף סעודי לרשות הפלשתינית עימה הוא במאבק שליטה. בהקשר הזה, אפשר לחשוב על מתקפת חמאס כניסיון למנוע את שיקומו של הכוח האמריקני, ולהמשיך לדחוף לעבר עולם רב-קוטבי.
אפשר לשאול, האם הסדר האמריקני היה כה מוצלח, עד שיש לבכות את ירידתו. אין ספק שהיו בו כמה עוולות קשות - בווייטנאם, בגווטמאלה, באירן ובמקומות אחרים, משיב לאונהרדט. אבל הוא אפשר את עידן השלום הנרחב ביותר אי-פעם, עם ירידה חדה במספר המתים מאלימות, ומספר התושבים בדמוקרטיות זינק.
לסיום מצטט לאונהרדט את העיתונאי והבלוגר נח סמית, אשר תיאר במילים הבאות את המלחמה הנוכחית: "בשני העשורים האחרונים הפך לאופנתי לגנות את ההגמוניה האמריקנית, לדבר בשלילה על 'הייחודיות האמריקנית', ללגלג על נטילת התפקיד של 'משטרת העולם' בידי ארה"ב ולייחל לעולם רב-קוטבי. ובכן, ברכותי: כעת יש לכם את
העולם הזה. נראה אם הוא ימצא חן בעיניכם יותר".