בנימין נתניהו חייב להתפטר כעת, ולא להמתין לחקירה הבלתי-נמנעת של מחדלי מלחמת חרבות ברזל. ואילו העולם צריך להתערב בסכסוך הישראלי-פלשתיני ולהוביל לפתרון שתי המדינות. כך סבור סימון טיסדול, פרשן בכיר לענייני חוץ שהיה עורך חדשות החוץ וענייני ארה"ב בעיתון הבריטי גארדיאן, במאמר הפרשנות המוביל של העיתון על המלחמה (9.10.23).
מדוע נתניהו עודנו ראש ממשלת ישראל? - שואל טיסדול. לטענתו, יותר מכל מנהיג אחר משני צידי הסכסוך הישראלי-פלשתיני, הוא אחראי להגברת מתחים, להעמקת מחלוקות ולהסלמת הכעס שקדמו לאסון המלחמה הנוכחית. חובתו הראשונה של נתניהו הייתה למנוע מלחמה נוספת, ובכך הוא נכשל לחלוטין - במחיר של הרג אזרחים חסר תקדים. הוא הבטיח ביטחון והעניק ים של דמעות. אם נותרו בו בושה ויושרה, עליו להתפטר מיד - סבור טיסדול.
הקריירה הפוליטית הארוכה של נתניהו התאפיינה בפחדים ועימותים - ועל מעשי הטבח החמאס הוא מגיב בהבטחות לעוד איומים והסלמה, מאשים טיסדול. הוא קורא לתושבי עזה לעזוב את בתיהם, אבל לאן? לים? אין זו מדיניות בת קיימא, הגיונית או אנושית. המשך שלטונו של נתניהו, כאשר הוא יילחם כדי להצדיק את טעויותיו, רק יחמיר את המצב. ישראלים רבים מבינים זאת היטב, גם אם לא הקואליציה הימנית-קיצונית שלו.
התפוצצות הזעם הפלשתיני לא הייתה בלתי צפויה; היא נבנתה במשך חודשים באלימות היום-יומית ביהודה ושומרון, אותה החמירו
בצלאל סמוטריץ' ו
איתמר בן-גביר אשר נראה שהם נהנים מחסינות. הרחבת ההתנחלויות והנוכחות היהודית בהר-הבית הצטרפו לסירובו של נתניהו לנהל מו"מ, ממשיך טיסדול. לכן, ההפתעה הייתה בעיתוי, במיקום, בהיקף ובחוסר המוכנות של ישראל. נתניהו אולי ינסה להטיל את האחריות לצבא או למודיעין, אבל האחריות העליונה מוטלת עליו.
יש הטוענים שהחלפת ההנהגה כעת תשדר חולשה. טיסדול סבור אחרת: לדעתו, כל ממשלת ישראל תתקשה לתפקד אם נתניהו - היעד העיקרי של ההפגנות ההמוניות נגד ה"רפורמות" המשפטיות [כך במקור] ומי שעומד לדין - יהיה חלק ממנה. הוא נטל על ישראל ומבוכה לידידיה. הוא חייב ללכת, שב וטוען טיסדול.
שיהיה ברור, מדגיש טיסדול: אין שום הצדקה שהיא למה שמתרחש מאז שבת. הפעולות הרצחניות והבלתי-אנושיות של חמאס הן לחלוטין בלתי נסלחות, ולא משנה מה המניעים שמאחוריהן. מטרתן הייתה לגרום את הסבל המירבי, ואז לגרום לישראל להגיב בצורה החמורה ביותר. אם חמאס רצה להסב את תשומת הלב לבעיה הפלשתינית ולפגוע בנורמליזציה הישראלית-ערבית, הוא הצליח - אך תוך גרימת נזק עצום ותמידי לעם הפלשתיני.
כעת שורר מצב ביטחוני קיצוני בסכנותיו ובתסבוכתו. כל האפשרויות של ישראל גרועות.
עצם הרעיון של מו"מ עם חמאס לא יעלה על הדעת, אבל בידיו למעלה מ-100 בני ערובה ישראלים והוא יבקש להחליפם בהמוני אסירים. ייתכן שזה היה יעד נוסף של המתקפה, מעיר טיסדול. ישראל יכולה להמשיך במתקפות על עזה, ובכך לסכן את חיי החטופים ולספוג האשמות בינלאומיות כאשר אזרחים ייהרגו.
אפשרות נוספת היא להדק את ההסגר על עזה, כפי שהכריז השר
יואב גלנט; הסבל האנושי יונח לפתחה של ישראל. הכי מסוכן: ישראל יכולה להיכנס לרצועה, לכבוש מחדש את השטח שפינתה ב-2005 ולחשוף את עצמה ללוחמה ממושכת בשטח בנוי. נתניהו מדבר על הרס חמאס, אך טיסדול טוען שזהו יעד בלתי מציאותי; סביר יותר שכיבוש עזה ינציח את האלימות במקום לחסל אותה.
במוקדם או במאוחר יהיו מו"מ והפסקת אש, ולשם צריכה הקהילה הבינלאומית לכוון לאחר שנים של הזנחת הסכסוך הישראלי-פלשתיני, סבור טיסדול. אם
ג'ו ביידן רוצה להציל את הנורמליזציה בין ישראל לסעודיה; אם ארה"ב ואירופה רוצות למנוע את התפשטות המלחמה לזירת הצפון; אם המערב רוצה למנוע את התגברות השפעתן של רוסיה וסין במזרח התיכון - עליהם להתערב בסכסוך הישראלי-פלשתיני. ההימנעות מלעשות זאת שירתה רק את הקיצוניים בשני הצדדים. הפתרון היחיד הוא מדינה פלשתינית שתחיה בשלום לצידה של ישראל, מסיים טיסדול.