לחיזבאללה אין אינטרס להיכנס למלחמה לצידו של חמאס, אך שיקוליו עלולים להשתנות ועימות עימו עלול להתדרדר לכדי מלחמה איזורית נרחבת. הדרך הטובה ביותר למנוע את התממשותו של תרחיש אימים זה, היא הרתעה ישראלית יעילה – הן בדמות הנחתת מהלומות קשות על חמאס והן בדמות הפגנת כוח מול לבנון. כך כותב (10.10.23) בארי כץ, עמית במרכז האמריקני למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים, ולשעבר אנליסט ויועץ בכיר במשרד ההגנה וב-CIA במאמר ב-Foreign .Affairs כל שירותי המודיעין כושלים, לעיתים בצורה קשה ביותר; הכישלון הישראלי ב-7 באוקטובר כואב במיוחד. כעת על מקבלי ההחלטות בירושלים – וגם בוושינגטון – לשים לב לסכנה של מלחמה איזורית, אם חיזבאללה יצטרף לעימות. על ישראל ובעלות בריתה – במקביל למלחמה בדרום – לבסס מחדש את ההרתעה בצפון ולהבטיח שחיזבאללה ימשיך לשבת בצד. כץ מזכיר, כי חמאס וחיזבאללה נהנים מזה זמן רב מתמיכתה של אירן. למרות שהארגון הלבנוני הוא שיעי (כמו המשטר בטהרן) והארגון הפלשתיני הוא סוני, שניהם מייצגים קנאות מוסלמית ונחישות להשמיד את ישראל – מה שמתאים מאוד לאסטרטגיה האירנית של שימוש בשלוחים. מאז שנות ה-1990 גם יש קשרים קרובים בין שני הארגונים. חיזבאללה אירח את ראשי חמאס בביירות, אימן את לוחמיו בבקעת הלבנון ובדרום לבנון והבריח נשק וציוד לרצועה באינתיפאדה השנייה. היחסים הורעו בתחילת העשור שעבר, בשל מלחמת האזרחים בסוריה: חמאס בחר את הצד של הרחוב הסוני נגד תמיכתם של אירן וחיזבאללה במשטרו של בשאר אסד. אבל הברית התאוששה כאשר מלחמת האזרחים הלכה והתפוגגה, במיוחד מאז הפך יחיא סינוואר למנהיג חמאס ב-2017. מאז התחזקה השותפות, במיוחד בלבנון. בשנת 2021 הקימה אירן "חדר מבצעים" משותף לשני הארגונים ובו גם אנשי משמרות המהפכה שלה, במטרה לתאם פעולות צבא, מודיעין וטרור נגד ישראל. לחמאס יש הרבה מה להרוויח משותפות זו. לוחמי חיזבאללה צברו ניסיון רב בסוריה, עירק ותימן, כמו גם מול ישראל. רב ערך במיוחד הוא נסיונם במודיעין, ריגול נגדי, ביטחון מידע והטעיה. לכן, מעריך כץ, מרכיבי מפתח במתקפת חמאס עוצבו בביירות בהדרכת חיזבאללה. אולם, מדגיש כץ, ייתכן שלמרות כל אלו – לא ירצה חיזבאללה להיות מעורב במישרין במלחמה הנוכחית נגד ישראל. ב-8 באוקטובר הכריז האיש מספר שתיים בארגון בפנייה לחמאס: "ליבנו איתכם. מוחנו איתכם. נשמותינו איתכם. ההיסטוריה והרובים והטילים שלנו איתכם". הוא לא אמר – וזה בולט מאוד – שחיילי חיזבאללה עם חמאס. בעימותים קודמים בין חמאס לישראל (2008, 2014 ו-2021) חיזבאללה הציע תמיכה מדינית וביצע פה ושם התקפות מעבר לגבול, אך פרט לכך – נשאר לשבת בצד. יש לחיזבאללה כמה סיבות טובות לנהוג כך גם כעת, סבור כץ. ראשית, חיזבאללה עדיין מתאושש מעשור של השתתפות במלחמות האיזוריות כתמיכה באירן. הן עלו לו באלפי הרוגים, מיליוני דולרים והרבה תחמושת וציוד. הוא כורע תחת הנטל של הטיפול בפצועים ופיצוי למשפחות ההרוגים. לבנון משותקת, רוב הממסד הפוליטי מגנה את חיזבאללה המונע בחירות לנשיאות והקמת ממשלה, וחסן נסראללה לא ירצה להרגיז עוד יותר את שאר המפלגות על-ידי גרירת לבנון למלחמה שרוב אזרחיה אינם רוצים בה. הוא גם לא ירצה להקדיש אנשים ומשאבים למלחמה שאיננה שלו; הוא צריך אותם כדי להבטיח את כוחו בלבנון ולשרת את טהרן במקרה של מלחמה עם ישראל. פעולותיו הראשונות של חיזבאללה עם פרוץ המלחמה מלמדות על הריסון הזה. ביום ראשון (8 באוקטובר) הוא ניהל חילופי אש עם צה"ל באזור חוות שַבְּעָה. ביום שני נהרגו אנשי חיזבאללה בהפצצה ישראלית בתגובה לירי של קיצונים פלשתינים. חיזבאללה בחר להגיב בהפגזה על יעדים צבאיים ולא על מטרות אזרחיות, מה שמלמד שלדעתו ישראל פועלת לפי כללי המשחק של תגובה פרופורציונלית.