המצור על ביירות היה דוגמה לאופן בו תוכניות קרב משתבשות. המלחמה פרצה ב-6.6.1982 והטנקים הישראלים הגיעו לעיר תוך ימים אחדים, אבל בניגוד לציפיות – הפלשתינים לא ברחו. ישראל החלה במצור של חודשיים על העיר, והמטירה עליה הפגזות והפצצות. הבעיה הייתה שישראל שידרה מסרים סותרים: היא רצתה להבריח את הנהגת אש"ף אבל גם להרגיע את דעת הקהל העולמית. בפועל, עקשנות הפלשתינים והביקורת העולמית גברו. לבסוף, בתיווך אמריקני, עזב
יאסר ערפאת את העיר – אבל אז בא הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה. את הפלשתינים ירשה מיליציה שיעית שהפכה לחיזבאללה.
פלוג'ה, עיר בת 300,000 תושבים ו-50,000 מבנים ממערב לבגדד, הייתה מרכז של התנגדות סונית לפלישה האמריקנית. בניגוד לעצת מפקדי הנחתים בשטח, הממשל הורה לתקוף אותה באפריל 2004. לאחר שבועות אחדים של אבידות כבדות, הנחתים נסוגו. העיר הפכה לעיי חורבות, וכאשר הנחתים תקפו שוב בנובמבר 2004 – היה זה הקרב העקוב מדם ביותר במלחמה בעירק. האמריקנים ספגו 95 הרוגים ו-560 פצועים בלוחמה מבית לבית.
עזה קשה בהרבה מאשר פלוג'ה, טוען איגנציוס. מספר התושבים בה גדול פי חמישה ותערובת של רבי-קומות ומנהרות. ישראל כנראה תנסה לחסל את הנהגת חמאס כפי שעשתה ב-2009, אבל הראש צמח בחזרה במהירות. יש לה יתרונות טכנולוגיים שלא היו זמינים בביירות ובפלוג'ה; סביר להניח שבידיה הדמיות מחשב של הבניינים העיקריים והיא יכולה להשתמש ברובוטים וכטב"מים כדי לתקוף אותה.
רבים מהמחבלים שחטפו ישראלים תועדו ואין ספק שכל אחד מהם יהיה יעד לנקמה. הטכנולוגיה יכולה לסייע גם באיתורם וחילוצם של בני הערובה, אך זה יהיה קשה. אנשי מודיעין ערבים סבורים, כי חלקם נחטפו בידי בוזזים עצמאיים ולא בידי לוחמי חמאס, ומציאתם תהיה קשה ומסוכנת.
ומה אחרי ההתקפה על עזה? האם ישראל באמת רוצה לשלוט בה? אולי ידידיה הערבים, כולל סעודיה שאחרי הנורמליזציה, יוכלו להקים ממשלה יציבה בעידן שאחרי חמאס. ישראל חייבת להגיב על המתקפה הנוראה, אשר זעזעה את עצם קיומה – מדגיש איגנציוס. ייתכן שגורלם של הפלשתינים לאחר התגובה הישראלית יהיה טוב יותר. אבל במזרח התיכון, בדרך כלל, הפסימיות משתלמת יותר.