זמן קצר לפני תחילת מתקפת חמאס (7.10.23), הבחין המודיעין הישראלי בזינוק בפעילות ברשתות התקשורת של הארגון. הוא העביר התראה לכוחות ששמרו על הגבול, אך הללו לא פעלו על פיה – אם משום שלא קיבלו אותה ואם משום שלא קראו אותה. כך חושפים (11.10.23) העיתונאי הישראלי המוביל
רונן ברגמן והעיתונאי האמריקני פטריק קינגסלי, ראש נציגות ניו-יורק טיימס בירושלים.
היה זה רק אחד מבין כשלים רבים, אשר הוביל לאסון ולזוועה של מתקפת חמאס – הכישלון הביטחוני הגדול ביותר של ישראל מזה 50 שנה ומכה אנושה לתחושת הביטחון של המדינה ואזרחיה. ארבעה קצינים בכירים, עימם שוחחו ברגמן וקינגסלי, הצביעו על ארבעה כשלים בסיסיים:
- המודיעין לא הצליח לעקוב אחרי אמצעי התקשורת העיקריים של חמאס.
- ישראל הסתמכה על ציוד מעקב בגבול, אותו חיסל חמאס בקלות וכך יכול היה לטבוח בחיילים במיטותיהם.
- מפקדים רוכזו בבסיס אחד ליד הגבול, אשר נכבש כבר בגל הראשון של המתקפה וכך נמנעה תקשורת עם יתר הכוחות.
- הנכונות לקבל את הדברים שאמרו מנהיגי חמאס, בערוצים שידעו שישראל מאזינה להם, ולפיהם הארגון אינו מוכן למלחמה.
הכשל הבסיסי היה ממושך: ראשי הממסד הביטחוני בישראל טעו בהערכת היקף האיום מצד חמאס, קובעים ברגמן וקינגסלי. "החמאס מאוד מאוד מרוסן ומבין את ההשלכות של התגרויות נוספות", אמר ראש המל"ל,
צחי הנגבי, לפני שישה שבועות בלבד. כאשר בכירי המודיעין עדכנו בשבוע שעבר את בכירי הממסד הביטחוני על האיומים המרכזיים, הם התמקדו בחיזבאללה וכמעט לא הזכירו את חמאס.
הכשל הבא היה מבצעי. המעקב בגבול הסתמך כמעט בלעדית על מצלמות, חיישנים ותתי-מקלעים מופעלים מרחוק. המפקדים הישראלים שקעו בביטחון-יתר במערכת זו, לצד גדר הגבול והמכשול התת-קרקעי והפחיתו את מספר החיילים שניצבו לאורך הגבול לטובת העברת כוחות ליהודה ושומרון. אבל המערכת הייתה פגיעה: ניתן היה גם להשמיד אותה מרחוק.
חמאס שיגר כטב"מים שתקפו את מגדלי התקשורת הסלולרית של המצלמות; בלא התקשורת, המצלמות היו חסרות תועלת. החיילים בחדרי הבקרה לא קיבלו התראה על החדירה ולא ראו את הדחפורים של חמאס הורסים את הגדר – מה שנעשה בקלות רבה מכפי ששיערה ישראל. כך יכלו 1,500 אנשי חמאס לחדור ב-30 נקודות, חלקם ברחפנים מעל הגדר, להגיע לפחות לארבעה בסיסים באין מפריע ולטבוח ביושביהם.
כשל מבצעי נוסף היה, כאמור, ריכוז מפקדיה של עוצבת עזה במקום אחד. ברגע שהבסיס נכבש, רוב הקצינים הבכירים נהרגו, נפצעו או נשבו. מצב זה, בשילוב בעיות התקשורת שיצרה מתקפת הכטב"מים, מנע תגובה מתואמת – וכל מי שניצב ליד הגבול ספג לבדו את מלוא עוצמת ההתקפה. לצה"ל היה קשה מאוד להבין את התמונה ולהגיב בהתאם, הן ברמת השטח והן ברמת המטכ"ל.
כתוצאה מכך, איש לא הבין את הצורך במטרייה אווירית מיידית ומסיבית, אפילו כאשר הרשתות החברתיות התמלאו בהודעות על החדירות ליישובים. ברגמן וקינגסלי מצטטים עדויות, לפיהן נדרשו לחיל-האוויר שעות להופיע בשמי הגבול, למרות שיש לו בסיסים במרחק של כמה דקות טיסה. התוצאה היא הרת אסון לבטחונה של ישראל ולמוניטין שלה כבעלת ברית צבאית אמינה, מסכמים השניים.