כמו כל צבא מודרני, אלופי צה"ל עקבו מקרוב אחרי הקרבות באוקראינה והפיקו לקחים – והללו רלוונטיים, לקראת המתקפה הקרקעית בעזה. טנקים אומנם פגיעים לכטב"מים ונשק נ"ט מודרני, אך הם עדיין הכלי היחיד המשלב ניידות, הגנה וכוח אש. הם יהיו כוח המחץ בכניסה לעזה ויפלסו את הדרכים לרגלים, צופה אקונומיסט.
"ראינו כיצד הרוסים נלחמו באוקראינה ואת הטעויות שעשו", אומר קצין שריון ראשי, תת-אלוף הישאם איברהים. "הם נלחמו בשיטה של כוח יחיד, במקום בטקטיקות של קרב משולב". במילים אחרות: חטיבות השריון הרוסיות נלחמו כיחידות בפני עצמן במקום לפעול יחד עם הרגלים, ההנדסה הקרבית והארטילריה, תוך תיאום עם ההנדסה הקרבית וחיל-האוויר. בכמה מקרים, השריון הרוסי נשלח לבדו ללא תמיכה והפך למטרה נוחה לאוקראינים. צוותי הטנקים אומנו בצורה גרועה ולא יישמו את הדוקטרינה שלהם.
"השריון הישראלי מופעל בצורה אחרת", ממשיך איברהים. "התאמנו בשנים האחרונות בלוחמה משולבת בכל הרמות. אנחנו שוב לא רואים את הטנק כמסוגל לעשות הכל. שדה הקרב השתנה; הוא הרבה יותר צפוף ומורכב. לטנקים יש הרבה אתגרים ואני מצפה מהרגלים וההנדסה הקרבית לכסות על החסרונות שלי. החיילים שלנו, בכל הקורסים ובכל האימונים, רגילים כעת להילחם באווירה משולבת".
צה"ל אינו היחיד שהפיק לקחים מאוקראינה, מציין אקונומיסט. חמאס השתמש בכטב"מים חמושים במתקפתו כדי להשבית עמדות תצפית, ולפחות במקרה אחד פגעו גם בטנק מרכבה; האוקראינים השתמשו בטקטיקות דומות. בשטחי הכינוס בגבול עזה נראו טנקי מרכבה בהם הותקנו מוטות מתכת להגנה על הצריח מפני כטב"מים, תוך אימוץ של טקטיקה רוסית שספגה לגלוג אשתקד. טנקי המרכבה המתקדמים, שבשימוש הצבא הסדיר, מוגנים ב"מעיל רוח", אך ישראל משתמשת גם בטנקים המוקדמים יותר שאינם נהנים מהגנה זו.
לראשונה מאז מלחמת לבנון ב-1982, כל השריון הישראלי מגויס; ההערכה היא שמדובר ביותר מ-1,000 טנקים. רבים מהם אינם מיועדים למתקפת יבשה בעזה, אלא מוצבים בצפון מול חיזבאללה. אם תיפתח חזית שנייה, השריונרים של ישראל ינהלו שתי מלחמות שונות. חמאס וחיזבאללה אומנם משתמשים בטקטיקות דומות – חוליות המצוידות בטילי נ"ט רוסים האורבות לטנקים – אך הזירה הלבנונית הררית ומיוערת לעומת הסביבה העירונית המאוד-צפופה של עזה.