בית המשפט העליון יפעל בריסון יתר בביקורת שיפוטית על חקיקה בזמן חירום כמו המלחמה הנוכחית - אומר (30.10.23) שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב. הוא דחה על הסף עתירה נגד החמרת תנאי הכליאה של אסירים ביטחוניים בעת המלחמה, לצד הדגשת החשיבות העקרונית של שמירת זכויות אסירים.
האגודה לזכויות האזרח, רופאים לזכויות אדם והוועד נגד עינויים עתרו לבג"ץ נגד הוראת השעה המתקנת את פקודת בתי הסוהר, אותה יזם השר לביטחון לאומי,
איתמר בן-גביר. התיקון, שתוקפו לשלושה חודשים, קובע שבן-גביר יכול להכריז על מצב חירום כליאתי כאשר שורר בעורף מצב מיוחד, יש צורך מיידי במקומות כליאה נוספים ולא ניתן לעמוד בהוראות הרגילות בדבר שטח מחיה מינימלי לאסירים והזכאות למיטה.
הכרזה כזאת תהיה לחמישה ימים והממשלה רשאית להאריך אותה מדי חמישה ימים. בעקבותיה ניתן יהיה להלין אסירים שלא על מיטה, רק אם הדבר לא ניתן ולתקופה קצרה ככל האפשר; הוא יקבל מזרן כפול לשינה על הרצפה; ומספר האסירים על הרצפה ייקבע לפי גודל התא. התיקון גם מדגיש, כי הוא חל רק על אסירים ביטחוניים, עצורים במעצר מינהלי ביהודה ושומרון ומחבלים. העותרות טענו שהתיקון אינו מידתי, שמוטב היה לשחרר אסירים כדי להפחית את הצפיפות ושהוא עלול להוביל לתנאים בלתי אנושיים.
בדחותו על הסף את העתירה אומר כבוב, כי "שיווינו לנגד עינינו את ההסדר המשפטי הקבוע בתיקון - לרבות היותו הוראת שעה לזמן קצר יחסית, ויתר נסיבותיו, מגבלותיו ומנגנוני האיזון שנקבעו בו, וכן את הריסון השיפוטי המתלווה דרך הכלל לביקורת שיפוטית על חקיקה, ריסון שמקבל משנה תוקף בעת נסיבות חריגות ששוררות במדינה, אשר נכפו עליה באופן לא צפוי, ומחייב זהירות יתרה".
כבוב מדגיש, כי פסיקותיו של בג"ץ בנוגע לזכויות אסירים עומדות בעינן "ואין בפסק דיננו כדי להקהות מהחשיבות שבשמירה על זכויות אסירים דרך הכלל. שהרי, כידוע, אין דומה אומדן הפגיעה בזכויות אדם בעיתות מלחמה לאומדנה במצבי שלום ולפיכך 'מעשים שיפים הם לעת שלום - לא נוכל לקיימם לעת מלחמה' [כדבריו של השופט
מישאל חשין]. הדברים ודאי יפים לענייננו".
עוד מציין כבוב, כי הפגיעה בזכויות האסירים אינה נובעת במישרין מהתיקון אלא לכל היותר מהפעלת הסמכויות שהוא מעניק, ולכן ספק אם יש מקום לבדיקת החוקתיות שלו. "העובדה כי מדובר בתיקון, קצוב בזמן, הכולל איזונים ובלמים פנימיים לרבות מנגנוני פיקוח, אישור ואשרור תוך הפעלת שיקול דעת, העשויים ליתן מרפא, ככל שיש בו צורך, לטענות העותרות, ועצם היותו מנגנון שנועד להתמודד עם מצב חירום פתאומי שמדינת ישראל לא ידעה כמותו מאז הקמתה - הכריעו את הכף".
לצד זאת מעיר כבוב, כי "הדעת נותנת שבמהלך תקופת תחולת התיקון כלל המערכות הביטחוניות יחלו בייצוב מצב החירום, ויוסיפו לבחון את מצבת ומצבם של האסירים והעצורים השונים". השופטות
יעל וילנר ו
רות רונן הסכימו עם כבוב. העותרים חויבו בהוצאות בסך 2,000 שקל לטובת אוצר המדינה. את העותרים ייצגו עוה"ד הגר שחטר, אן סוצ'יו ועודד פלר.