שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב, דחה על הסף (6.11.23) עתירה שביקשה להורות ל
ממשלה להקים מיידית ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הכשלים שקדמו למלחמת חרבות ברזל. העותרת, עמותת הרצליה למען תושביה, גם ביקשה להורות לשורה של בכירים - ובראשם
בנימין נתניהו,
יואב גלנט,
הרצי הלוי ורונן בר - להתפטר מיד, ולהורות ל
מבקר המדינה להכין דוח בהול על אותם כשלים.
כבוב אומר כי "העתירה מנוסחת באופן שאינו נהיר, והיא מורכבת מחלקים נרחבים שאינם משפטיים, אלא משקפים, לכל היותר, את הלך הרוח של מנסחה, נוכח האסון הכבד שנפל על מדינת ישראל ביום 7.10.2023". לדבריו, שורה של נימוקים מחייבים את הדחייה על הסף והוא פותח בשניים פרוצדורליים: להגשת העתירה לא קדם מיצוי הליכים כנדרש, והיא "כורכת נושאים וסעדים רבים ושונים ממשיבים שונים מכוח דינים שונים; כאשר ברוב המקרים לא ברור כלל ועיקר מהן ההחלטות הנתקפות, אם בכלל יש החלטות כאמור" בצורה ההופכת את הדיון בה לבלתי אפשרי, אומר כבוב, שגם מותח ביקורת - נדירה בבג"ץ - על אופן ניסוח העתירה.
לגבי הסעד המרכזי - הקמת ועדת חקירה ממלכתית - מזכיר כבוב את הפסיקה העקבית וארוכת השנים של בג"ץ, לפיה סעד שכזה יינתן רק במקרים קיצוניים אם בכלל, שכן הסמכות להקים ועדת חקירה מסורה בידי הממשלה. אין תקדים למתן סעד שכזה, מוסיף כבוב, ומצטט את השופט
יצחק עמית בפסק דין קודם: לממשלה יש "שיקול דעת רחב ביותר בסוגיית הקמתן של ועדות חקירה, והתערבות בנושא זה היא חריגה ונדירה ביותר, אם בכלל". עוד מזכיר כבוב את דבריו של השופט
נעם סולברג, לפיו גם ההיסטוריה החקיקתית של חוק ועדות חקירה מלמדת שהמחוקק לא התכוון להעניק לבית המשפט סמכות שכזאת.
כבוב מוסיף: "אכן, מדינת ישראל ניצבת באחת משעותיה הקשות ביותר. ברם, בכך אין כדי להצדיק עתירה לקבלת סעד משפטי שכבר נפסק כי הוא קיצוני וחריג, בהתבסס על רחשי הציבור ותסכולו; אלא נהפוך הוא. שומה על המגיש עתירה כאמור לעשות כן בזמן הנכון, בּשֹוּם שכל, לאחר מיצוי הליכים כדבעי, ורק אחרי שהנוגעים בדבר הביעו עמדתם ונדרשו לסוגיה, וכל זאת על יסוד נימוקים וטיעונים משפטיים משכנעים עד מאוד. זאת לא נעשה בעתירה דנא, ועל כן גם הסעד העיקרי שהתבקש בגדרה דינו דחייה".
העמותה חויבה בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקל לאוצר המדינה. השופטים
יעל וילנר ו
עופר גרוסקופף הסכימו עם כבוב. את העמותה ייצגו עוה"ד
שמואל סעדיה ועמית המפל.