שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב, דחה (6.11.23) עתירה שביקשה להורות לצה"ל, שירות בתי הסוהר והמשטרה למסור מידע על 4,000 פלשתינים מעזה ששהו כחוק בישראל עם פרוץ המלחמה, ואשר לטענת העותרים נעצרו "ומקום הימצאם אינו ידוע".
את העתירה הגישו בני משפחותיהם של כמה מן העזתים ושישה ארגונים: המוקד להגנת הפרט, גישה, הוועד נגד עינויים, רופאים למען זכויות אדם, עדאלה והאגודה לזכויות האזרח. לטענתם, מדובר במי ששהו בארץ כפועלים או לצורך טיפול רפואי. בנוסף לקבלת מידע מפורט על הפלשתינים ומקום הימצאם, ביקשו העותרים להורות, כי אם המעצרים נעשו שלא כחוק - יגורשו הפלשתינים ליהודה ושומרון.
על-פי הוראתו של כבוב, מסרה הפרקליטות לאיזו רשות יכולים העותרים לפנות כדי לברר פרטים על מקום הימצאם של אותם פלשתינים, אם אכן נעצרו. הוא גם מציין את פסק דינו של בג"ץ בשבוע שעבר, בו נדחתה עתירה (גם היא של המוקד להגנת הפרט) למסירת מידע על שני עיתונאים פלשתינים שעל-פי הנטען נעצרו כאשר סיקרו את האירועים במחסום ארז ב-7 באוקטובר. כבוב מאמץ את דבריו של השופט
נעם סולברג באותו פסק דין, מהם עולה, כי אין מקור חוקי לסעדים המבוקשים גם בעתירה הנוכחית - שכן העותרים הסתמכו על צו הנוגע ליהודה ושומרון, בעוד לישראל אין חובות חוקיות דומות בנוגע לרצועה ותושביה.
מאחר שכאמור הפרקליטות מסרה מידע, ממשיך כבוב, הוא מוחק את העתירה בנושא זה - בלא לאפשר לעותרים לשמור את טענותיהם כפי שביקשו. הוא דוחה את העתירה לגבי שני הסעדים הנוספים: למסור לעותרים מידע על כל העצורים ולנהל רישום דומה בזמן אמת. כבוב אומר כי כלל לא ברור מהו המסד העובדתי עליו התבססו העותרים, והוא מצטט את דבריו הידועים של השופט
מישאל חשין על מי שמגיש עתירה חפוזה על סמך קריאה בעיתון הבוקר. לבסוף מותח כבוב ביקורת על המוקד להגנת הפרט, אשר למעשה הסתירה בעתירה הנוכחית עתירתה הקודמת.
ששת הארגונים חויבו בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקל. השופטים
יעל וילנר ו
עופר גרוסקופף הסכימו עם כבוב. את העותרים ייצגו עוה"ד נדיה דקה ואסנת כהן-ליפשיץ, ואת המדינה - עוה"ד אבי מיליקובסקי ומיכל דניאלי.