"חומרה מיוחדת נודעת למעשי שבח, עידוד או תמיכה בטרור בתקופה זו. חשיבות רבה נועדת לחקירת הדברים ובירורם עד תום. ככל שהמעשים מוכחים חשוב שעושיהם יובאו לדין. ההליכים המשפטיים בכגון דא חייבים להיות פומביים גם אם יש בכך אי-נוחות ואולי אף נזק למבצעי המעשים". כך אומר (8.11.23) שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, אבי לוי, אשר התיר לפרסם שעו"ד סרי חוריה, מזכיר מפלגת חד"ש בשפרעם, נעצר בחשד שהביע תמיכה במעשיו של חמאס. חוריה פרסם שני פוסטים בעקבות 7 באוקטובר. בראשון טען ש"אין פתרון מלבד השמדת הכובש", ובשני כתב שתנועת ההתנגדות האיסלאמית [מילים שראשי התיבות שלהן הם חמאס - א.ל] הנחיתה על ישראל "מכה אלוהית" ששברה את גישת העליונות הישראלית. בית משפט השלום בעכו (השופט זיאד סלאח) האריך את מעצרו של חוריה ביומיים (עד היום) והתיר לפרסם רק את ראשי התיבות של שמו, את מקצועו ואת תפקידו הפוליטי. לוי קיבל את ערעורה של המדינה בהזכירו את עקרון פומביות הדיון, ממנו ניתן לסטות רק אם ייגרם לחשוד נזק חמור מפרסום שמו העולה על האינטרס הציבורי שבפרסום; הפסיקה קבעה שיש לפרש בצמצום סייגים אלה. תחילה קובע לוי, כי "האינטרס הציבורי הטמון בפרסום הליכים הקשורים באכיפת האיסורים הללו הוא ניכר. אינטרס זה כולל הן היבטים הרתעתיים (למען יידעו שרשויות האכיפה מטפלות בכגון דא וכך יירתעו מלבצעם) הן מניעתיים (להניא אחרים מלפרסם פרסומים מסוג זה). "בתקופה הסוערת בה נתונה המדינה ואזרחיה, כאשר הרוחות רוגשות והדם גועש; כאשר ליבו של כל אדם שלו מצפון יוצא אל המשפחות השכולות, משפחות החטופים והפצועים הרבים, החשיבות לפרסם את העובדה שרשויות האכיפה מטפלות במעשים שכאלה רבה שבעתיים; כאשר מתקיים חשש שמחלוקות עלולות להביא לעימותים אלימים בין חלקים שונים בציבור; או אז הצורך למנוע ליבוי היצרים וקריאות לאלימות מתחדד ומתעצם והופך לעניין קיומי ממש".

גרם בעצמו את הנזק הנטען

עוד אומר לוי, כי אין מחלוקת על עצם פרסום הדברים אלא על פרשנותם; במישור האובייקטיבי הוא סבור שמדובר בפרסום אסור. ההגנה טענה שייגרם לחוריה נזק ניכר, שכן חלק מלקוחותיו יהודים, שמו הטוב ייפגע, בני משפחתו ייפגעו וקיימת סכנה של נסיונות לנקום בו ובמשפחתו. לוי מגיב, כי חלק מן הנזקים הנטענים הם מנת חלקו של כל חשוד, וחלקם - תוצאה ישירה ממעשיו של חוריה עצמו: "המשיב פרסם את דבריו בריש גלי; לאלפי עוקביו; בשמו ובתמונתו. הוא לא התבייש מפני לקוחותיו בהביעו את דעותיו; הוא לא סבר שיהא בכך כדי לסכן את בריאותו או את בריאות בני משפחתו. דומה, שבכך הוא חתר תחת יכולתו לטעון כי הנזק הטמון בפרסום שמו הוא נזק חמור ויוצא דופן במידה המחייבת שקילת הימנעות מפרסום שמו". לוי מסיים בהדגישו, כי למרות שמדובר בשעה קשה - המדינה אינה מתפרקת מערכיה הדמוקרטיים ואינה מקריבה שלא לצורך את זכויות האדם והאזרח. "דא עקא, שום עם המצוי בעיצומה של לחימה קשה, כאשר סכנה קיומית מרחפת מעל ראשו וחייליו, טובי בנינו הנלחמים יום - יום ושעה - שעה מעבר לקווי האויב כדי להשיב לכולנו את הביטחון שהוא כה חשוב למדינתנו, אינו יכול לסבול גילויי עידוד שבח או הסתה של האויב בתקופה שכזו ולהבליג. שום עם איננו יכול לאפשר ליבוי היצרים והורדת המחסום בפני מלחמות פנימיות, הפגנות אלימות ופגיעה בחיי אדם או במרקם החברתי העדין המרכיב אותו. "לפיכך, חומרה מיוחדת נודעת למעשי שבח, עידוד או תמיכה בטרור בתקופה זו. חשיבות רבה נועדת לחקירת הדברים ובירורם עד תום. ככל שהמעשים מוכחים חשוב שעושיהם יובאו לדין. ההליכים המשפטיים בכגון דא חייבים להיות פומביים גם אם יש בכך אי-נוחות ואולי אף נזק למבצעי המעשים". לוי דחה את בקשת ההגנה לעכב את ביצוע החלטתו כדי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון: "במקרה ממין זה ייקוב הדין את ההר. חסד של לפנים משורת הדין ייעשה במקרים אחרים".