"ממצאי המחקר מעלים בעיות ביישום התקנות, לצד העדר התייחסות או אכיפה הולמת מצד בתי המשפט, כאשר גישת עורכי הדין ברוב המקרים מעלה התנגדות מסוימת לתקנות החדשות". כך מסכמות עו"ד דליה ארנטל וד"ר גלי אביב מהנהלת בתי המשפט ועו"ד ענבל גלון ממשרד המשפטים את מחקרן על יישום תקנות סדר הדין האזרחי החדשות העוסקות בשלב הראשון של ההליכים. המחקר בחן ארבעה מרכיבים בתקנות החדשות, שנכנסו לתוקף בתחילת 2018, ואשר מטרתם הייתה לייעל את ההליכים ואף להוביל ליישוב מחלוקות לפני ההגעה לבית המשפט. מדובר בקיום דיון מקדמי בין הצדדים ללא נוכחות שופט, הרחבת החובה לקיים פגישת מהו"ת (גישור מקדים), הגבלת מספר הבקשות שניתן להגיש לבית המשפט בשלב זה ("עוצר בקשות") ושינוי במבנה ישיבות קדם-המשפט. המחקר כלל בדיקה של מאות תיקים ושאלונים שהופצו לעשרות שופטים ועורכי דין. בנוגע לדיון המקדמי "עולה תמונה של יישום חלקי ביותר של התקנות. הצדדים לרוב לא מקיימים דיון זה, וכאשר הם מקיימים אותו, הוא ככל הנראה מתקיים רק כדי לצאת ידי חובה על-פי דרישות התקנות, ולא בכדי להגיע להסכמות מהותיות בתיק... השופטים לא מבררים, לא אוכפים ולא מטילים סנקציות לגבי אי-קיום הדיון המקדמי". 90% מהשופטים ו-42% מעורכי הדין סבורים שהוא אינו מועיל או אינו הכרחי. החוקרות ממליצות "לקחת בחשבון את המספר הרב של שופטים ועורכי דין שסוברים כי דיון זה מיותר או כי הוא נערך רק למראית עין, ולצד זאת את הצעות השופטים לשיפור האפקטיביות של דיון זה, כמו למשל ההצעה לתעד את הדיון המקדמי או ההצעה לחייב לקיים אותו פרונטלית ולא באמצעים מקוונים ובמיוחד לא בטלפון, במטרה להפוך את הדיון המקדמי לשיח משמעותי בין הצדדים". לגבי פגישות המהו"ת נמצא, כי באופן עקרוני הן מתקיימות, אם כי אין תשובה ברורה לשאלה האם הצדדים משתמשים בהן כדי לקדם סוגיות מהותיות או רק כדי לצאת ידי חובה. 65% מעורכי הדין ו-27% מהשופטים אמרו שהן אינן מייעלות את ההליך. בנושא זה ההמלצות העיקריות הן לבחון את תהליך בחינת המגשרים כדי להגביר את האמון בהם ואת העלויות הכרוכות בהליך הגישור. עוד מצאו החוקרות, כי כמות הבקשות בתקופה שעד לקדם המשפט ירדה משמעותית. דרישות נוספות של התקנות, כמו הגשת רשימת בקשות ופנייה לצד שכנגד, לרוב אינן מיושמות. כמו-כן, כמעט ולא נמצאו התייחסות או אכיפה מצד השופטים בנושא ומקרים בהם נפסקו הוצאות לחובת מי שלא עמד בתקנות. רוב השופטים סבורים שהתקנות בנושא זה יעילות ברמה בינונית עד גבוהה, בעוד שרוב עורכי הדין אומרים שהן אינן מיושמות וממילא אינן מועילות. ההמלצה המרכזית כאן היא לחדד את הנהלים לגבי בקשות שניתן להגיש בשלב המוקדם. ארנטל, אביב וגלון העלו, כי מאז החלת התקנות, נסגרים יותר תיקים עוד לפני קדם המשפט, בעיקר בהסכמה בין הצדדים, אם כי עורכי הדין אינם סבורים ברובם שהדבר הוא בזכות התקנות. עוד נמצא, אם כי לא בכל המקרים, שהתקצר הזמן עד לקיום קדם המשפט, נדרשות פחות ישיבות בשלב זה והן מתמקדות יותר בעיקרי ההליך ולא בנושאים טכניים. לצד זאת, מושגות פחות הסכמות בדיוני הקדם, אולי בשל העלייה בהן לפני הדיונים. החוקרות מוסיפות: "טענה שעלתה כחוט השני לאורך המחקר מצד עורכי הדין וגובתה בממצאי ניתוח התיקים, נגעה להעדר אכיפה והקפדה מצד בית המשפט בנוגע לקיום התקנות. זאת, למרות שמרבית השופטים הצהירו ברוב המקרים כי הם אכן מבררים ואוכפים את התקנות. נראה כי חלק מהשופטים לא מספיק ערים או מודעים לאפשרויות העומדות בפניהם לעניין זה. על כן, אנו ממליצות לחזק ולהעמיק את ההתייחסות לנושא זה בהדרכות או בהשתלמויות לשופטים, וכן לפרט ולהבהיר לשופטים וכן במסגרת התקנות עצמן את הסנקציות ואפשרויות הפעולה העומדות בפניהם במקרים של אי-קיום התקנות".