יוחנן אליהו, אב הבית, סיפר על המיקום הייעודי של הבית במרחב עירוני דווקא, ועל התנאים הנדרשים להפעלתו. עשרה דיירים בלבד מתגוררים בבית, כדי לייצר משפחתיות ולאפשר פעילות ואיזון מבחינה כלכלית. במקום טיפולים פרטניים, בשיטות שונות הקיימות בעולם הטיפול, כולל אלטרנטיביות.
יצחק קרויזר, מנכ"ל משותף של העמותה, סיפר על תביעה קטנונית משכנים, שחוק המקודם כעת בכנסת - ייתר אותה.
לפי הד"ר יאיר טבעוני, מרכז מקצועי של העמותה, במשבר נפשי ברור שסביבה ביתית, מבינה וטבעית, היא מיטיבה את השיקום. ההבנה של משרד הבריאות, השואף להקמת כמאה בתים כאלו בארץ, היא חלק משיקום כל מערך בריאות הנפש. חלק ממהפכת הבתים הללו - היא הסביבה הקהילתית, ולאו-דווקא אנשי מקצוע. מספר הימים של השהייה בבית היא רק לפי ההקצאה של קופת החולים, אך הבית מחויב לגבש תוכנית טיפולית לתקופה שאחרי עזיבת הדייר. כל קשת החברה הישראלית מגיעים לבתים אלו, וכל מי שיש בידו מכתב הפניה לפסיכיאטר יכול להגיע. אולם המודעות לעצם קיומם של הבתים ולאפשרות להשתמש בהם עדיין לא נפוצה. חלק מקופות החולים לא חותמות חוזה עם כל הבתים על הסכם הפעלה, ולכן בחלק מהבתים יש רשימות-המתנה ארוכות, בעוד שאחרים עומדים ריקים. זאת, בגלל שהטיפול אינו נכלל עדיין בסל הבריאות. הוא קרא לחברי הכנסת להעלאת התעריף היומי, וקידום חתימת הסכמים של קופות החולים עם בתים נוספים.
רחל ויגודה, העובדת הסוציאלית של הבית, סיפרה על העומס המוטל צוות הבית, ועל המשכורת הנמוכה.
ח"כ
מיכל וולדיגר (הציונות הדתית) הדגישה את הליווי הנדרש אחרי עזיבת הבית, ח"כ טטיאנה מזרסקי (יש עתיד) קראה להכניס את השהייה בבית-מאזן לסל הבריאות. בסיור השתתפו גם חברי הכנסת
צגה מלקו (הליכוד)
ירון לוי (יש עתיד) ויאסר חוויג'ראת (רע"ם).