בשנת 2022 בחנו בנפרד אגף התקציבים באוצר וחטיבת המחקר של בנק ישראל את ההתפתחויות המקרו-כלכליות והמשקיות בישראל ובעולם, בדגש על ההשלכות של עליית מדד המחירים. עם זאת, אגף התקציבים החליט שלא להכין תוכנית מגירה ייעודית להתגברות האינפלציה, כיוון שלא נצפתה בישראל התפרצות אינפלציונית חריגה. לפיכך, אין במשרד האוצר תוכנית מגירה לצעדים פיסקליים להתמודדות עם התפרצות אינפלציה, וגם אין לו תחזית בנוגע להשפעת האינפלציה על הגרעון. זאת, למרות העובדה שכל אחוז באינפלציה מגדיל את הגרעון השנתי בתקציב ב-1.1-0.7 מיליארד שקל. צעדי המדיניות הפיסקלית שננקטו מדינות שנסקרו (צרפת, איטליה, בריטניה, ספרד וגרמניה) נחלקים לשלושה: צעדים שמטרתם להפחית את מחיריהם של מוצרים או של שירותים מסוימים; צעדים שמטרתם להגדיל את ההכנסה של אוכלוסיות פגיעות; צעדים שמטרתם להגדיל את הכנסות המדינה כדי לממן את הצעדים האחרים. בעוד שבישראל נקטה הממשלה רק בהפחתת עלויות האנרגיה והדלק, ביתר המדינות ננקטו שלושה סוגי צעדים. לעומת שיעור עליית ריבית בנק ישראל, שהועבר במלואו על-ידי הבנקים לאשראי שניתן לציבור, העלייה בשיעור הריבית שמשלמים הבנקים על פיקדונות הציבור הייתה חלקית ועמדה על 60% בלבד, נכון לאוגוסט 2022. הפרש זה תרם לגידול המשמעותי ברווחי הבנקים. בשנת 2022 עלתה ריבית בנק ישראל מ-0.35% ל-3.25%, אך הריבית על הפקדונות עלתה רק מ-0.06% ל-1.55%.

נכון למועד סיום הביקורת (פברואר 2023), שווקים ומקטעים שונים בענף המזון עדיין ריכוזיים למדי (נתח השוק שהחזיקו עשרת הספקים הגדולים בענף המזון היה יותר מ-50%). נמצאו פערי מחירים גדולים בענף בהשוואה למחירים במדינות המפותחות ובמדינות האיחוד האירופי (37% ו-51%, בהתאמה). עם זאת, בשנים 2022-2018 לא בחנו ועדות המחירים בענף המזון הכנסה של מוצרים חדשים לפיקוח. נכון למועד סיום הביקורת ובחלוף יותר מעשור מפרסום המלצות ועדת טרכטנברג והחלטת הממשלה משנת 2011, שר הכלכלה אומנם מינה צוות לבחינת פרסום דוחות של חברה שהיא מונופול מוכרז שאיננה ציבורית, אך הצוות לא פרסם תזכיר חוק ולא הוטלה חובת פרסום דוחות כספיים על חברות מונופוליסטיות בכלל המשק ולא על ספקיות מזון גדולות שאינן ציבוריות. משרד הכלכלה גם אינו מפעיל את סמכויותיו כלפי מי שגובים מחירים גבוהים מן המותר. מספר תיקי האכיפה בשנת 2021 היה 8% בלבד ממספר בשנים 2019-2018; מספר תיקי הכופר צנח ב-73% באותה שנה; רק 27% מתיקי הביקורת הבשילו לצעדי ענישה; 78% מהתיקים שהועברו למחלקת התביעות במשרד הכלכלה הצריכו השלמות חקירה מהותיות גם כאשר הייתה אכיפה, היא הייתה למעשה בלתי משמעותית הכופר החציוני והשכיח במדגם (3,900 שקל) והכופר הממוצע לשנים 2021-2018 (7,600 שקל) נמוכים הן ביחס לתקרת הקנס בחוק סדר הדין הפלילי (13% ו-26% ממנו, בהתאמה) והן ביחס לפדיון של העוסקים בענף (2.5%-0.4%). שיעור הכופר הנמוך עלול שלא להרתיע את העוסקים בענף מלהפר את החוק ולהביא לפגיעה בצרכנים, מתריע אנגלמן.

התקציב המקורי שהועמד לרשות שוק ההון בשנת 2022 נמוך ביחס למאסדרים מקבילים, וזאת אף שהיקף הנכסים המפוקחים על ידה הוא הגדול ביותר (2.18 טריליון שקל) ונמצא בצמיחה מתמדת. הפער הניכר בין תקציבי הרשויות מקורו בהבדלים במספרי העובדים המועסקים בכל אחת מהן וברמות השכר בהן. נכון ל-2022, השכר הממוצע של עובדי רשות שוק ההון הוא 16,800 שקל, של עובדי רשות ניירות ערך - 28,600 שקל, ושל עובדי בנק ישראל - 35,700 שקל. בשנת 2022 הצליחה הרשות לאייש רק 77% מתקני כוח האדם שלה. שוק החיסכון לטווח ארוך בישראל מאופיין בדומיננטיות גדולה: שמונה גופים מוסדיים מחזיקים ב-90% מחסכונות הציבור, שהיקפם הכספי 2 טריליון שקל. היקף ההחזקות הניכר של הגופים המוסדיים בחברות במשק הישראלי, והזהות היחסית בתמהילי ההשקעות של הגופים, מעלים חשש להקצאה לא יעילה של מקורות במשק ולסיכונים רוחביים. כמו-כן, קיים סיכון לתנועה בו-זמנית של נכסים פיננסיים ולמימושם במקביל בעת חשיפתם לזעזועים. כלומר: עולה החשש שבמקרה של חוסר יציבות פיננסית גופים בעלי החזקות דומות יפעלו בצורה דומה, ובכך יעמיקו את השלכות המצב, מזהיר אנגלמן. במשך שבע שנים (2022-2015) הוטלו רק ארבעה עיצומים על חברות המנהלות את כספי החיסכון הפנסיוני של הציבור בגין הפרות בתחומי פנסיה וגמל. סכום העיצומים היה 4.2 מיליון שקל, לאחר הפחתה של 60.8% מגובה הסנקציה הכולל. היקפם הנמוך וסכומיהם הנמוכים של העיצומים פוגעים ביכולתה של הרשות להרתיע את הגופים המפוקחים מפני הפרת הוראות הדין. לרשות שוק ההון אין מידע על יישום נוהל סיכוני הסייבר או חלקים מתוכו בגופים המוסדיים, ואין לה הערכה מבוססת ועדכנית בדבר פרופיל הסיכון של כל אחד מגופים אלה. בהעדר המידע, נבצר מהרשות לייצר תמונת מצב עדכנית של יכולת הגופים להתגונן ביעילות באירועי סייבר ונבצר ממנה לאמוד את אופן יישום נוהלי חוזר סיכוני הסייבר ואת תועלתו. בשנים 2022-2017 ביצעה הרשות רק 19 ביקורת (שרק שבע מהן הושלמו) כדי לאמוד את מוכנות הגופים המוסדיים לאירועי סייבר וניהול טכנולוגיות המידע. היא לא העמידה לרשות הגופים המוסדיים כלים משמעותיים שיוכלו לסייע להם להתגונן מפני סיכוני סייבר ולטייב את מנגנוני ההגנה והמוכנות שלהם.

לגודש בנמלים יש השלכות כלכליות משקיות משמעותיות: פגיעה בתוצר בשל אובדן ייצוא; שיבושים באספקת תשומות וירידת תפוקות במגזרי התעשיה, הבניין והחקלאות; פגיעה בצריכה הפרטית כתוצאה מהתייקרויות של מוצרים; פגיעה בתעסוקה; פגיעה במוניטין של יצואנים ויבואנים ישראלים; השתת עלויות נוספות על היבואנים והיצואנים. בשנת 2021 הוביל הגודש לאובדן תוצר בסך 5.1 מיליארד שקל בצד הייצוא ושל 4.8 מיליארד שקל בצד הייבוא; ייבוא מוצרי השקעה נפגע ב-3.9 מיליארד שקל; והוא הוסיף 0.1% לאינפלציה (שהסתכמה באותה שנה ב-2.8%). בתחילת 2021 נרשמה עלייה תלולה במספר האוניות הנמצאות בהמתנה בשערי הנמלים, עד לשיא של 77 בחודש מאי. במחצית השנייה של 2021 נרשמה מגמת ירידה, אולם בסוף שנה זו החלה שוב מגמת עלייה, עד כדי שיא של 82 אוניות במאי 2022. מספר האוניות הממתינות הגבוה ביותר בשנים 2021 ו-2022 היה לרוב מחוץ לנמל אשדוד. אנגלמן מצביע על מספר סיבות לכך: הקצאה לא-יעילה וחלוקה לא-סימטרית של משמרות העבודה בפריקת המטענים בנמל אשדוד, ושיעור הגבוה של אי-זמינות של ציוד הפריקה.