נשיא בית המשפט העליון בדימוס,
אהרן ברק, יצטרף מטעמה של ישראל להרכב השופטים בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג, בדיון בתביעתה של דרום אפריקה הטוענת שישראל מבצעת מעשי בעלי אופי של רצח עם ברצועת עזה. על-כך החליט ראש ה
ממשלה בנימין נתניהו, לאחר התייעצות עם היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה. ברק יהיה השופט ה-16 (לצד 15 השופטים הקבועים) וגם דרום אפריקה תוכל לשלוח שופט מטעמה, לדיון שיתקיים השבוע (12-11.1.24).
ברק הוא המשפטן הישראלי המוערך ביותר בעולם, הן בשל פועלו השיפוטי, הן בשל כתיבתו האקדמית הענפה והן בשל השנים הרבות בהן היה מרצה אורח בכמה מן האוניברסיטאות המובילות בעולם. ברק גם נחשב לאחד ממניחי היסודות ליוקרה הרבה ממנה נהנה בית המשפט העליון של ישראל, בשל עצמאותו מחד ופריצות הדרך המשפטיות שלו (כולל בדיני המלחמה) מאידך.
ישראל החליטה באופן חריג להופיע בבית הדין, בו אין היא חברה, וזאת במטרה לבלום כבר בשלב מוקדם את הטענות המופרכות על ביצוע
פשעי מלחמה ורצח עם במלחמת חרבות ברזל. את ארבעת נציגיה של ישראל (כ"סניגורים") יוביל פרופ' מלקולם שואו, משפטן יהודי-בריטי בעל ניסיון רב בתחום המשפט הבינלאומי.
דרום אפריקה, המנהלת מדיניות אנטי-ישראלית בוטה בשנים האחרונות, טוענת שמעשיה של ישראל בעזה הם "רצח עם באופיים" ושבכך הפרה ישראל את התחייבותה במסגרת האמנה למניעת רצח עם. הבקשה כוללת בקשה להוצאת צו ביניים שישעה לאלתר את הפעולות הצבאיות ברצועת עזה, ומנומקת גם בשורת התבטאויות שהשמיעו גורמים בישראל, כולל שרים וחברי כנסת מהקואליציה. הטיעונים מטעם דרום אפריקה יישמעו ביום חמישי הקרוב, וטיעוניה של ישראל - למחרת.
בעוד כחודש יחליט בית הדין האם להוציא צו ביניים לעצירת הפעולות הצבאיות בעזה. הסיכויים לכך קלושים מאוד, אם כי ייתכן שבית הדין ידרוש מישראל להקפיד יותר על הימנעות מפגיעה אזרחית ולהגדיל את הסיוע ההומניטרי לתושבי הרצועה. לאחר מכן יתקיים שלב הטיעונים בתביעה העיקרית, העשוי להימשך שנים ארוכות. לפסיקתו של בית הדין אין תוקף מעשי מיידי ואין לו יכולת אכיפה, אך היא עלולה לפגוע קשות בתדמיתה של ישראל ולגרור צעדים נגדה בפורומים בינלאומיים אחרים ומצד מדינות פרטניות.
ישראל צפויה לטעון, כי אין מחלוקת בפורומים בינלאומיים שהיא לא ביצעה רצח עם בעזה, וכי אפילו דרום אפריקה לא העלתה טענה כזו בעבר - וישראל גם לא נדרשה להגיב על טענה כזו. ישראל גם תטען, כי אין כל דמיון בין מעשיה לבין ההגדרות המחייבות של רצח עם. שואו כבר הגיש טענות מקדמיות, ובהן הטענה כי מאחר שאין מדינה פלשתינית מוכרת - לא ניתן להאשים את ישראל בביצוע רצח עם כלפי אזרחיה.