הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, יקבל בשבוע הבא את פרס ישראל לספרות תורנית. בית המשפט העליון דחה כצפוי (8.5.24) את העתירות נגד הענקת הפרס, בהסתכמו על הפסיקה החוזרת ונשנית של בג"ץ בנושא. עו"ד בתיה דרור-כהנא טענה, כי יש למנוע מהרב יוסף את הפרס בשל התבטאויותיו נגד בתי המשפט, עולים מחבר העמים, רפורמיים, ערבים ובנושאים פוליטיים. תנועת משמר הדמוקרטיה ביקשה לשלול ממנו את הפרס בשל התבטאויותיו נגד גיוס חרדים. "הכתובים אינם יכולים להעביר את הלהט והטיעון הנרגש של העותרות על-רקע הימים הקשים שבהם נתונה המדינה, ועל כך שהעיטור הממלכתי הגבוה ביותר באמתחתה של המדינה יינתן למי שפגע 'בציפור הנפש של החברה המדממת'", מציין השופט יצחק עמית. עמית אומר כי ליבת הפסיקה היא ש"קורפוס הפסיקה שנצטבר בנושא פרס ישראל עומד לפנינו: על עצמאות שיקול הדעת המקצועי של חברי ועדת השופטים - אין חולק. על אופיו המקצועי הטהור של הפרס שעליו יוקרתו והמוניטין שלו - אין חולק. על כך שככלל, לצורך הענקת הפרס אין רלוונטיות להתבטאויות 'פרטיות' חוץ-מקצועיות של הזוכה בפרס - אין חולק". עמית מזכיר, כי הפעם היחידה בה התערב בג"ץ הייתה בעניינו של העיתונאי שמואל שניצר, בשל התבטאויותיו נגד עולי אתיופיה - שהיו חלק מעבודתו העיתונאית, ולא מחוצה לה. עוד אומר עמית, כי שורשיה של "הגישה הצוננת" של בג"ץ כלפי עתירות כאלה, נובעת מכך שחוזה למתן פרס אינו נושא לדיון משפטי; פרס ישראל אומנם איננו חסין מביקורת שיפוטית, אך להמלצת ועדת הפרס יש חסינות כמעט מוחלטת מפני התערבות של שר החינוך ובית המשפט - למעט במקרים חריגים וקיצוניים הנוגעים להתבטאויות חיצוניות.

"התבטאויות מקוממות ופסולות"

בנוגע לאיומו של הרב יוסף ולפיו חרדים יעזבו את הארץ אם יחויבו להתגייס, עמית אומר שהדברים באו לאחר ההמלצה להעניק לו את הפרס והם שוליים לכתיבתו התורנית - הסיבה למתן הפרס. דבריו של הרב יוסף נגד בג"ץ ונגד ציבורים שלמים חמורים וקשים, אך שוב - הם חיצוניים לכתיבתו התורנית. עמית מדגיש: "פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים, בין אם מדובר במתמטיקה ומדעי המחשב ובין אם מדובר בספרות תורנית. שומה עלינו להישמר מפני הכנסתם של שיקולים חברתיים-ערכיים למשוואה, באשר אין לשיקולים אלה שיעור, והם עלולים להפוך כל בחירה של זוכה להליך דו-שלבי: שלב מקצועי ושלב ערכי-חיצוני. בכך אנו עלולים לשנות את המודל המקצועי שבבסיס פרס ישראל". לסיכום אומר עמית: "יש לראות בחומרה רבה את התבטאויותיו המקוממות והפסולות של הרב יוסף לאורך שנות כהונתו, דווקא בשל היותו עובד ציבור וסמכות רוחנית-הלכתית לציבור גדול. המלצת ועדת הפרס להעניק את פרס ישראל לרב יוסף מעוררת קושי ואי נחת בקרב ציבורים גדולים בישראל". דבריו אינם חסינים בפני ביקורת ציבורית והפרס אינו אמור לשקף קונצנזוס ציבורי. "גם אם הקורא חש כמי ש'גורס חצץ בשיניו', זו התוצאה המתחייבת לטעמי מקורפוס הפסיקה בעניין פרס ישראל, ופשיטא כי אין להסיק מתוצאת פסק דיננו משום מתן הכשר או גושפנקא לאמירותיו המקוממות של הרב יוסף".

בית המשפט אינו במקום ועדת הפרס

השופטת רות רונן אומרת כי מדובר במקרה גבולי: הדברים שאמר הרב יוסף אינם רק מקוממים, אלא גם כאלה שבעטיים הציע פעמיים נציב תלונות הציבור על שופטים, אורי שהם, להעמידו לדין משמעתי ולשקול את הדחתו מתפקידו כדיין. "המקרה דנן הוא קיצוני הן בהתייחס לכמות ההתבטאויות החריגות של הרב יוסף, והן ביחס ל'איכותן'" ומתקרב לנקודת ההתערבות המשפטית - אך לא חוצה אותה. לדברי רונן, "לו הייתה דעתי נשאלת, הייתי סבורה כי מן הראוי היה לתת - למצער בשנה קשה וכואבת כזו - את הפרס הנוגע לספרות התורנית והמשפט העברי דווקא למי שאינו לוקה בהתבטאויות כאלה; מי שהעשייה שלו בתחומי ההלכה והמשפט העברי אינה כרוכה באמירות כה בעייתיות; מי שמשקף בצורה הולמת יותר את האופי הממלכתי של הפרס". אולם, בית המשפט אינו שם עצמו בנעליה של ועדת הפרס; הרב יוסף מקבל אותו כאמור בזכות כתיבתו התורנית; והפתח להתערבות הוא כאמור צר מאוד. השופט חאלד כבוב אומר: "מקרה זה מחייבנו להסיר את הלוט ולומר בקול ברור: אין עוד מקום להגשת עתירות התוקפות את החלטת שר החינוך להעניק את פרס ישראל למועמד כלשהו, יהיו התבטאויותיו הערכיות מכוערות ומבזות ככל שיהיו". לדבריו, "קשה למצוא ציבורים במדינה שלא 'זכו' לקיתונות של בוז ועלבון תחת שבט לשונו של הרב". אך "כשלעצמי, הטעם לדחיית עתירה זו ורבות מקודמותיה, אינו קשור לכך שההתבטאויות שהובאו אינן קיצוניות דיין; אלא לתפיסה שלפיה התערבותו של בית משפט זה, כמעין ועדת על, בסבירות ההחלטה להעניק פרס ישראל למועמד כזה או אחר - היא התערבות שאינה רצויה בתחום לא-לו". את משמר הדמוקרטיה ייצגו עוה"ד יובל יועז, אוהד שפק ורינה ענתי, ואת המדינה - עו"ד יונתן נד"ב. הרב יוסף לא הגיב לעתירה ולא התייצב לדיון.