בית המשפט העליון הוציא (10.6.24) צו על תנאי, המורה לממשלה להסביר לו בצורה מפורטת את מדיניות הסיוע ההומניטרי ברצועת עזה. בג"ץ מדגיש, כי מדובר בצעד טכני שנועד לו לאפשר לקבל תשתית עובדתית מלאה, בלא קביעת עמדה לגופה של העתירה, והורה למדינה להשיב בתוך עשרה ימים. ממלא-מקום הנשיא, עוזי פוגלמן, והשופטים יצחק עמית ונעם סולברג הוציאו את הצו לאחר הדיון השלישי בעתירה, בו הציגו שאלות פרטניות רבות והתברר שקיימים פערים עובדתיים ניכרים בין טענות העותרים לבין תשובת המדינה. פוגלמן גם מתח ביקורת על כך שהמדינה לא מסרה לשופטים מפה ברורה של רצועת עזה, כולל המעברים דרכם נכנס הסיוע וריכוזי האוכלוסין. העותרים טוענים שיש להגדיל משמעותית את הסיוע, בעוד המדינה מציגה את צעדיה להרחבתו ואת השיקולים והאילוצים המונעים הרחבה משמעותית עוד יותר. פוגלמן הדגיש: "אין מחלוקת שהאוכלוסייה בעזה צריכה לקבל את הכמות המינימלית; המחלוקת היא לגבי הכמות שנכנסת. אין מחלוקת שדיני המלחמה חלים; נכריע בשאלה האם חלים גם דיני הכיבוש. לצד זאת הבהיר פוגלמן, כי בג"ץ אינו מושפע מהדיון בבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג: "ההליך בהאג הוא במסגרת אמנת הג'נוסייד ולא חייבים להגיע אליו כאשר יש לנו כאן מקורות ישירים. אנחנו רוצים לשים גבולות בין ההליכים ולא לערב; אנחנו בבית משפט ישראלי לפי הדין הישראלי".

על-רקע ההליכים בהאג

לדברי פוגלמן, "חלק מהבעיה, וזה הדינמיקה של המלחמה, היא שדברים משתנים כל הזמן. אנחנו בכל זאת מנסים לגבש לעצמנו איזושהי תמונת מצב כדי שנבין מה קורה שם באמת". מדבריו עליו, כי בג"ץ מקיים למעשה - בצורה חריגה ביותר - סוג של דיון הוכחות. הדבר בא לידי ביטוי גם בכך שמתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף רסאן עליאן, דיווח בעצמו בדיון וענה על שאלות פרטניות של השופטים. עמית אמר לנציגת העותרים, עו"ד איריס כהן-ליפשיץ: "ניסינו להצביע על צווארי בקבוק ואיפה הבעיה. הבעיה איננה כמויות הסיוע שנכנסות אלא הגישה, מנגנוני החלוקה, העובדה שזה לא מגיע בסוף לצרכן הסופי. יש לכם רעיון בנושא הזה? בית המשפט הזה מעמיד את עצמו לרשותכם כדי לנסות לפתור צווארי בקבוק". השופט נעם סולברג הצביע בין היתר על כך שחמאס משתמש בבתי חולים כמתחמים צבאיים, והעיר שהמצב האובייקטיבי מחייב את בית המשפט להתייחס לנתוני העותרים ביותר ספקנות מאשר לנתונים שמוסרת המדינה. לדיונים אלו יש חשיבות רבה לנוכח ההליכים נגד ישראל ובכיריה בבית הדין הבינלאומי לצדק ובבית הדין הפלילי הבינלאומי. בשתי ערכאות אלו נטען בין היתר, כי העדר סיוע הומניטרי מספק מהווה פשע מלחמה או רצח עם. ישראל טוענת שבתי הדין כלל לא אמורים לדון בנושא זה, שכן מערכת המשפט שלה עוסקת בו - ועל-פי עקרונות היסוד שלהם, אין הם מתערבים כאשר המערכת המדינתית הפנימית מטפלת בעצמה בסוגיות המובאות לפתחם. אולם, נכון לעכשיו בית הדין לצדק והתובע בבית הדין הפלילי, כרים חאן, דוחים עמדה זו - הן מתוך שיקולים פוליטיים (בעיקר בבית הדין לצדק) והן מתוך חוסר אמון במערכת הישראלית, בעיקר בשל הרפורמה המשפטית (בעיקר חאן). דיון מעמיק בבג"ץ, כולל שידורו החי, עשוי לסייע לישראל לחזק את טיעוניה - אם כי ספק האם יהיה די בכך כדי לשנות את עמדותיהם של שני בתי הדין.