המשטרה דיווחה לוועדה לביטחון לאומי על 26 סוגי עבירות שונות שבגינן בוצעו חיפושים ללא צו. הרשימה כוללת עבירות חמורות כמו רצח, עבירות נשק, הצתה וסחיטה באיומים. עם זאת, הדיווח אינו כולל את מספר החיפושים שבוצעו בגין כל עבירה, ולכן קשה לקבוע אילו עבירות הן הנפוצות ביותר.

לפי נתוני הפרקליטות, מתוך 142 תיקי החקירה שנפתחו במשטרה בעקבות חיפושים ללא צו, 63 תיקים הועברו אליה לבחינת הגשת כתב אישום. ב-38% מהתיקים (24 תיקים) הוגש כתב אישום (תשעה מכתבי האישום האלה הגיעו לשלב של גזר דין), ב-29% מהתיקים התיק נסגר ו-11% הועברו לתביעות. שאר התיקים עדיין נמצאים בטיפול. חשוב לציין כי הגשת כתב אישום אינה מעידה בהכרח על כך שהחיפוש ללא צו הוביל ישירות להגשת כתב האישום, שכן ייתכן שהראיות המפלילות נמצאו בדרכים אחרות.

במקרים מסוימים, המשטרה תפסה חפצים שלא היו קשורים לעבירה המקורית שבגינה בוצע החיפוש. במקרים אלו, המשטרה פנתה לבית המשפט כדי לקבל החלטה לגבי הטיפול בחפצים אלו. הדיווחים מציינים תפיסות של טלפונים ניידים וסמים, אך לא ברור כמה תפיסות כאלה בוצעו בסך-הכל. במאי 2023 נכנס לתוקף תיקון מס' 15 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), המכונה הוראת השעה. תיקון זה העניק למשטרת ישראל סמכויות מורחבות לביצוע חיפושים ללא צו בית משפט בנסיבות מסוימות. השינוי המשמעותי ביותר היה מתן האפשרות למשטרה לערוך חיפוש ללא צו כאשר יש חשד סביר להימצאות נשק או תיעוד של פשע חמור. ההרחבה הזו של סמכויות המשטרה עוררה דאגה בקרב חלק מהציבור, שחשש כי הדבר עלול להוביל לפגיעה בזכויות הפרט ולשימוש לרעה בסמכות. כדי לפקח על יישום הוראת השעה, הוטלה חובת דיווח על המשטרה והפרקליטות לוועדה לביטחון לאומי של הכנסת. יו"ר הוועדה לביטחון, ח"כ צביקה פוגל, אמר בפתח הדיון השבוע כי המטרה להקנות כלים למשטרת ישראל וגורמי האכיפה שנלחמים בארגוני הפשיעה ויוכלו להגן ולאפשר לנו לא לחיות בפחד ברחובות. בהתייחס לנתונים אמר כי אלה נועדו לאפשר קבלת החלטות בצורה מושכלת ואנו חייבים להסתכל עליהם גם כמותית אבל גם איכותית. "אקדח המופיע במערכה הראשונה יורה במערכה השלישית. הרימונים והאקדחים שנמצאו לא יורים כי הם נתפשו". ח"כ עאידה תומא סלימאן (חד"ש-תע"ל) אמרה כי המטרה העיקרית הייתה תפיסת מצלמות ולסייע לציבור שמפחד מלספק ראיות וזה הורחב לעניין הנשק, ולא בכדי יש שוני בנתונים. "אני ממליצה להותיר את עניין המצלמות ולהוריד את הנשק כי יש המון חיפושים בתקופת המלחמה שלא הניבו דבר ואולי יש כאן ניצול לא ראוי של הכלי הזה". ח"כ סימון מושיאשוילי (שס) המליץ כי בשים לב לנתונים שאינם חד-משמעיים ולמנגנון הדיווח שהוראת השעה תוארך לחצי שנה בלבד בשים לב להמלצה על דיווח דו-חודשי. ח"כ שמחה רוטמן (הציונות הדתית), יו"ר ועדת החוקה, ציין כי מספר החיפושים הנמוך והיחס בין החיפושים לבין הדברים שנמצאים מטרידים אותו. "או שהקשנו מדי על קיום החיפוש - וזה לא נראה לי - או שמשתמשים בכלי הזה בצורה לא נכונה. הכנסת נתנה את הכלי המשמעותי מאוד, אך היישום הוא לא מרשים".

רפ"ק טל פז, מהייעוץ המשפטי במשטרת ישראל, הסבירה כי יש מספר הצעות חוק למתן כלים אפקטיביים בנושא אמצעי הלחימה, ואנו מנסים לרדוף אחרי כמה שיותר קבלת אמצעים כדי להשיב את הביטחון האישי של האזרח ואת הגברת האמון במערכת. "אני לא בטוחה שברבע מהמקרים בהם נתפסו נשק אין בכך כלום. הלחימה מבחינתנו לא הסתיימה, ואי אפשר לקחת את התקופה הזו וללמוד ממנה דבר על היכולת המבצעית ואיכות המודיעין. העבריינים כל הזמן משכללים את השיטות ואנו משתמשים בהוראת השעה כמוצא אחרון. הנתונים בתקופה כזו עם ויסות הכוחות של המשטרה הם סבירים והגיוניים. הבקשה להארכה לשנתיים נוספות, יחד עם הדיווח והפיקוח ההדוק, יש בהן היגיון. 17 המקרים בהם נתפס נשק הם 17 מקרים בהם אנשים לא סיימו את חייהם". נצ"מ בועז חממי, ראש מחלקת חקירות הוסיף כי הצעת החוק נתנה כלי אפקטיבי מיידי, אך יש עקומת יישום ומה שמבוצע הוא על בסיס בילוש ומודיעין הניתן רק באישור של קצין חקירות והשימוש בו הוא בשום שכל. "בפרק הזמן של השנה החולפת אנו בתקופה קשה של מלחמת חרבות ברזל ותשומת הלב שלנו כרגע נתונה למצב החרום. בנושא הנתונים, אמר: "העבריינים לומדים אותנו והמטרה הכי חשובה היא מניעה, סיכול ופיענוח - והחוק הזה נותן כלים לכך. אם עבריין יודע שאני נכנס ללא צו מיד זה גם מניעה וגם סיכול. כלי הנשק מוחבאים בלול, בקירות, בארונות - וזה מורכב. תנו לנו את הזמן. צריך עוד ללמוד ולתקן, אבל המטרה היא לצמצם את היקף כלי הנשק ומקרי הרצח". עו"ד קרן אבירם, מהמשרד לביטחון לאומי, ציינה כי הסמכות הזו התבקשה גם בכנסת ובממשלה הקודמת, והבשילה בכנסת והממשלה הנוכחית לאחר דיונים רבים. "אנו מבקשים הארכה של שנתיים נוספות יחד עם דיווח חצי שנתי". עו"ד גבריאלה פיסמן, ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים: "בחנו את הצורך טרם פקיעתה של הוראת השעה, ואנו נמצאים בתקופה מורכבת בה המשטרה נתונה ללחצים ולמשימות רבות. ייתכן שבחצי שנה האחרונה אפשר שהסמכות לא נוצלה, אבל כן רואים בסמכות הזאת כלי הצריך להיות בידי המשטרה כחלק מסל של כלים בהם איזונים ובלמים. אנו עדיין חושבים שזו צריכה להיות הוראת שעה ולא קבע, והדברים עדיין צריכים להיבדק. בהקשר זה אנו תומכים בבקשת ההארכה". עו"ד איתמר גלבפיש, פרקליטות המדינה, אמר לגבי ביסוס של קשר סיבתי, כי קשה לשים על כך את היד בסוף וזה דבר לא פשוט. יש צורך בנתונים נוספים כאשר לאחר הארכת הוראת השעה נדע לתת אינדיקציה יותר טובה. עו"ד אן סוצ'יו מהסנגוריה הציבורית: "יש כאן המון שאלות. לעמדתנו אין מקום להאריך בשנתיים אלא בשנה במטרה לבחון את השימוש בכלי הזה. בעניין נהלי המשטרה יש כאן הסדרה שצריכה להיעשות בנושא הנהלים של כל נושא התיעוד". עו"ד מירי פרנקל שור מהייעוץ המשפטי לוועדה ציינה כי חובת הדיווח במיוחד כאשר ניתנת סמכות מרחיקת לכת היא חשובה מאוד. היא הציעה שמספר האישורים שניתנו ללא צו יפולחו לפי מחוזות כאשר יפולחו גם נתונים בהם ניתנו צווי בית משפט לשם השוואה, אלה יחויבו בדיווח דו-חודשי במקום שלושה. יו"ר הוועדה פוגל אמר לסיכום: "אני מסתכל על חצי הכוס המלאה של הנתונים. ארצה בדיווחים הבאים לשמוע איזה לקחים הופקו וכן פילוח למחוזות. נשאיר את זמן הדיווח הקיים כאשר הבקשה תוארך לשנה ולא לשנתיים עד ה-30 ביוני 2025".