"הטיפול בהצעת החוק החל באמצע מאי, כשפרסמנו קול קורא כדי לקבל את עמדות הציבור לצורך התיקון והתקבלו תגובות רבות. היו התייחסויות שהציעו קביעת כללי פרשנות שונים לחוזה עסקי, שזה הכיוון שהלכנו עליו. היו הערות על הצורך בתיקון החוק בעת הזו והיו הערות שתהו על תיקון תחום כל כך רגיש, שהוא כמו לגעת בוואזה עדינה. בסופו של דבר, הייתה הסכמה של כולנו על כך שאין לעשות שימוש בתורת שני השלבים ושחל מאז פסק דין אפרופים צמצום של ההלכה. בעקבות הערות שהתקבלו הוכנסו שינויים ובהם התוספת שהיא שינוי משמעותי. "כל כלל שמנסים לדייק בחקיקה, יכול להיות שיהיו בקצה דוגמאות שלא ייכללו או כאלו שייכללו ולא התכוונת אליהם והשאלה עד כמה זה בשוליים. הכנסת עקרונות כלליים לא תביא ליותר ודאות. בעקבות השיח שהיה, המחשבות הראשוניות היו תרגום הפסיקה וניסוח שנותן משקל מכריע ללשון החוזה והשר הכריע שיש ללכת על ברירת מחדל ברורה". עו"ד ליאת לנדאו מייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, הסבירה את עיקרי התיקון: "הכלל הנכון לעגן הוא ברירת המחדל שחוזה עסקי יפורש לפי לשונו ושלא יפנו למקורות חיצוניים כדי לפרשו. בכל זאת קבענו חריגים לכלל, בסיטואציה שבה פרשנות לפי הלשון לא תביא לתוצאה המתקבלת על הדעת בנסיבות העניין, וכן כאשר מלשון החוזה עולה סתירה בין הוראות שונות שבו. כשבאים לפרש חוזה יש להסתכל על מכלול ההוראות שבו. כל זה יחול רק בחוזים עסקיים כשכל הצדדים לחוזה פעלו לייעוץ משפטי לעריכתו. חוזה עסקי יוגדר ככזה ששווי העסקה לגביה נערך הוא מעל 15 מיליון ש"ח וכן התקשרות בין עוסקים, למעט עסק שמחזור העסקות שלו בשנת המס האחרונה טרם כריתת החוזה היה נמוך מ-4 מיליון שקל. מחריגים מחוזה עסקי - חוזה אחיד שבו יש פערי כוחות ואין לחייב את הצד החלש להיצמד לפרשנות הדבקנית של לשון החוזה. חריג נוסף מתחולת חוזה עסקי הוא חוזה שהמדינה היא צד לו, שמטרתו יישום מדיניות הממשלה או אחד משריה, שהוא בעל השלכה כלכלית משמעותית. בנוסף לברירת המחדל הפרשנית הקבועה בתיקון, הצדדים ל"חוזה עסקי" יהיו רשאים לקבוע מה הם כללי הפרשנות שיחולו על החוזה שכרתו וכן אילו ראיות תהיינה קבילות בפני בית המשפט לצורך פרשנות החוזה".

פרופ' שחר ליפשיץ: "בית המשפט מנצל את מושג הפרשנות להכניס שיקולי צדק ואני מצטרף לאמירת היו"ר שיש למצוא לכך כלים אחרים. הצעתי המעשית היא למחוק את 25(א) סיפא ולהישאר עם כך שמטרת הפרשנות היא אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מהחוזה ומהנסיבות מה שיבהיר שאין הכוונה לאמוד את דעת בית המשפט. "אני חושש מהניסיון להגדיר פורמלית מהו חוזה עסקי, ויש לוודא שהנסיבות הן המעידות על טיב החוזה. כמו-כן, יש להבהיר שאי אפשר לתת לשום חוזה לחרוג מהמובן הלשוני המפורש. "לצד העובדה שצריך לשקול שיקולי משקל בין לשון לנסיבות, צריכה להיות הוראה חד-משמעית שאם מביאים נסיבות הן צריכות להבהיר את הלשון ולא לפתוח את החוזה מחדש כי אז לא תהיה ודאות. אי-אפשר יהיה לקרוא לכך פרשנות אלא חוזה חדש". הד"ר מנשה כהן, נשיא המוסד הישראלי לבוררות עסקית: "מדי שנה מגיעים למוסד לבוררות עסקית עשרות סכסוכים והרבה מהם עוסקים בפרשנות חוזית. הוודאות החוזית היא הבסיס לחיי מסחר תקינים וזה אינטרס של כל המשק. חוק החוזים הוא חוק מצוין ופשוט והתיקון המוצע לא פשוט וא-פרופורציונלי עם תיקונים שלא מתאימים לרוח החוק. ראוי לפשט את נוסח התיקון ולשים דגש על כך שבחוזה עסקי יהיה משקל מכריע ללשון החוזה. בפס"ד אפרופים ופס"ד מגדלי הירקות, מי שניסח את החוזה הוא המדינה ואין שום סיבה שהתיקון לא יחול עליה". ד"ר אלעד פינקלשטיין, דיקן הפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו: "המצב בפסיקה מאז פס"ד אפרופים הוא של חוסר ודאות. התיקון חלקי כי הוא עוסק בסוג מסוים של חוזים ומצד שני יורד לרזולוציות עמוקות מדי ביחס לחוזה עסקי. כדאי לתקן את החוק בתיקון הוליסטי ממבט יותר רחב על פרשנות חוזים בכלל. אני מצטרף לדברי פרופ' ליפשיץ, שצריך להשאיר את הרישא של 25(א) ולמחוק את הסיפא ולהוסיף שתי תוספות- שבית המשפט לא ייתן פרשנות מעבר למה שכתוב בחוזה, וביחסים שבין לשון החוזה לנסיבות- להבנות את שיקול דעת בית המשפט, שיוכל לבדוק את פערי הכוחות ועד כמה השקיעו בכתיבת החוזה אם הוא מפורט וכו'". בן רייך, מפורום ההיי-טק בכנסת: "אנחנו הנשוא של הרבה מהמדובר כאן ושותפים לרצון לייצר ודאות אך התיקון המוצע משיג את ההפך. ביו היתר נקבע רף של 15 מיליון שקל כשבחוזים רבים יש קושי לקבוע מה סכום העסקה. ההגדרה לגבי מי מייצג את מדיניות המדינה תעלה הרבה שאלות. כל בעלי התפקידים הרלוונטיים במגזר ההיי-טק להם הצגתי את התיקון תמימי דעים שהתיקון מחמיר את אי-הוודאות ולכן יש להסיר מסדר היום את התיקון ולחלופין, להסיר את החרגת המדינה". עו"ד פרופ' אורי בן אוליאל, לשכת עוה"ד: "הצעת החוק מיותרת כי הפסיקה של בית המשפט העליון ממילא הטמיעה את הכלל שמבקשים לחוקק בסדרת פסקי דין גם אחרי הערעור על פס"ד ביבי כבישים. מרבית שופטי העליון קובעים שחוזה עסקי יפורש לפי לשונו. בפס"ד ביבי כבישים השופט גרוסקופף הגדיר חוזה עסקי כחוזה בין הצדדים שהם עוסקים המיוצגים על-ידי עו"ד והכלל אומץ על-ידי הפסיקה. הניסיון בהצעת החוק להגדיר מסגרות חדשות דווקא יוסיף חוסר ודאות כי ההגדרות פה מבוססות על מושגי שסתום. לדוגמה, החריג שנקבע לעניין תוצאה בלתי מתקבלת בנסיבות העניין- איזה נסיבות נכללות? יתרה מכך, ההחרגה של חוזים שהמדינה צד להם שהם בעלי חשיבות- מי קובע מה החשיבות? הצעת החוק מתפרצת לדלת פתוחה ומצד שני מוסיפה חוסר ודאות שיוביל גם לריבוי סכסוכים משפטיים. בהצעה יש חידוש משמעותי שאני מברך עליו שכאשר יש פערי כוחות ניתן שיקול דעת לבית המשפט וזה עיקרון נכון מוסרית, וכשחברה כמו פייסבוק חותמת מול ספק קטן, בית המשפט התערב בכך". היו"ר ח"כ רוטמן: "השאלה שנשאלה סביב השולחן ובמשרד המשפטים היא האם המצב שבור והאם נדרש תיקון. יש מחלוקת, השאלה אם מדובר בדיני ראיות ובחלוקה בין עסקי לפרטי, והאם רוצים לייצר כללים או סטנדרטים, הכל מונח על השולחן. מעטים חושבים שאין כל צורך לתקן והכל מושלם ואז השאלה היא אם התיקון מגשים את הצורך בו. "יש המון כלים להתערב בחוזה. אפשר להגדיר כחוזה אחיד, אפשר להשתמש בעושק, כפייה או תום לב, אבל אתה לא יכול לומר שמשמעות המילים אחרת כשאני עושה את החוזה מול מישהו חזק או חלש. העובדה שיש פערי כוחות בין צדדים לחוזה היא לא סיבה לפעול, לשנות לתקן או להתערב כשלעצמה. ברוב המקרים בהם נרצה לעזור זה לא יהיה בגלל פערי הכוחות אלא בגלל שהייתה למשל כפיה. האינטרס המוגן הוא שחוזה ישקף גם את כוונת הצדדים ושכצד שלישי אתן תוקף לכוונת הצדדים כפי שבאה לביטוי בחוזה. פערי הכוחות אינם באג שהכנסת צריכה לפתור. עלינו לוודא שמי שמחזיק בכוח עודף או לא מחזיק בו, לא יטעה את הצד השני ולא ישתמש בכוחו".

ח"כ גלעד קריב: "לא השתכנעתי בצורך בחוק הזה. מצב העניינים המשפטי לא מצדיק שהתיקון השני המהותי לחוק דיני החוזים יעסוק במצב שהוא סביר ומאוזן. בכל מצב משפטי יש גם מקרים שלא מתלבשים טוב על המצב, או שאפשר להביא תקנה לא מוצלחת שהתקין שר אבל בתמונה הכוללת גם חסידי וגם מתנגדי הלכת אפרופים המקורית יאמרו שהייתה התפתחות טבעית של מו"מ בין רשויות השלטון והגענו למצב מאוזן ולכן לא ברור יתרונה של החקיקה. "מתגנבת ללבי התחושה שיש פה רצון לתקוע דגל בעיצומו של ויכוח שפעם אכן היה ויכוח מאוד גדול בין מצדדי גישות שונות בדיני החוזים, בעניין הגישה האקטיביסטית, רק שכרגע אין צורך בהצבת הדגל, שגם תגרום נזקים. אני לא רוצה לחזור לעימותים של לפני 9 חודשים אבל נראה שיש פה ניסיון לתקוע מסמר אחרון בארון כדי לומר "השלמתי את מסעי האידאולוגי" וזה לא מה שמצופה מהצעות חוק ממשלתיות. הצעת החוק מייצרת נזק במישור הכללי - אני חסיד של התפתחות הדין בין השאר על-ידי הפסיקה. הרבה מאוד פעמים הבית הזה עיגן את הפסיקה או ביקש לשנותה אבל התחושה שעולה היא שיש ניסיון להחניק את ההתפתחות הטבעית הבריאה של הדין הישראלי, בתחום שבהגדרה הוא דינמי, כשהעולם העסקי והחוזי משתנה ולבית המשפט יש תפקיד קריטי בפיתוח מושגי השסתום והצבעה על הלקונות ומילוין על-ידי הדין הקיים. "החקיקה הזו מייצרת יותר סיכונים לוודאות שאתם מדברים עליה. הולכים לייצר עומס התדיינותי נוסף סביב הוויכוח מהו חוזה עסקי, והאם זו מדיניות ממשלה או של השר, ומה היתרון על פני הפסיקה הקיימת? החוק הזה יותר פוליטי מענייני והוא יותר עסוק בקרבות העבר מאשר באתגרי ההווה והעתיד ולכן אין לקדמו או לפות לצמצם את ממדיו". עו"ד למברגר: "אנחנו לא גורמים פוליטיים, ערכנו את התהליכים שלנו וחשבנו שאפשר לקדם את הצעת החוק ושיש בה גם תועלת". ח"כ קריב: "הבית הזה וועדותיו, במיוחד ועדת החוקה עמוסים מאוד ומשרד המשפטים עמוס מאוד ואשמח ללמוד האם זה הדבר המרכזי היום שאינו מושלם בדיני החוזים בישראל. בסופו של דבר יש תשומות של צוות או שניים שיכולים לעבוד על קלות העסקים בישראל. אם מקדמים חוק שתרומתו קטנה ובצדו יכולים להיווצר נזקים, יש לחשוב על סדרי העדיפות".

אמיר סינאי, רפרנט רכש במינהל הרכש הממשלתי, באוצר: "התכלית של ודאות, טובה לעולם הרכש ומכרזי התשתית, אבל פירוש החוזה על-פי לשונו בלבד, מסירה את הכלי שמאפשר התמודדות בדיעבד עם טעויות שיכולות לקרות בגיבוש מכרזים והתקשרויות. החרגה מלאה של המדינה מהחקיקה לא עולה מהחקיקה- יש חוזים של המדינה, בעיקר מכרזי תשתית, מכרזי PPP, מכרזים מאוד גדולים שמיישמים את מדיניות המדינה בהשקעה כספית עצומה וכמות שעות הניסוח והמשאבים גדולה מאוד, כשיש להבין שטעות חוזה מביאה לעיכובים משמעותיים של קידום תשתיות של המדינה, הנסיבות מאוד משתנות בחוזים הללו שנמשכים במקרים רבים גם 25 שנה, והשינויים בנסיבות העניין מביא לצורך לעיתים לפרשנות לפי הנסיבות". עו"ד למברגר: "בעבר נטען בדיוק הפוך מצד משרד האוצר, שמשקיעים המון בניסוח חוזי PPP".

עו"ד עמית שטאובר סגן יועמ"ש משרד האוצר: "הצעת החוק הגיעה לאחר ליבון נרחב גם עם משרד האוצר. יש חשיבות להתחשבות באינטרס הציבורי והתכליות במיוחד בחוזים ארוכי טווח, דבר הבא לביטוי בפסקי מקרקעין, בשינוי ייעוד. בסוף גם הפרשנות נועדה לקיים את אותה מדיניות ממשלתית שבגינה הוצאנו את החוזים והמכרזים. "נאמר כאן שזה חריג אך המדינה זוכה להתייחסות נפרדת בכל מיני חוקים, זה מוכר בחוק התכנון והבניה שתוכניות זוכות לעדיפות, בחוק המקרקעין ובחוק מקרקעי ציבור. מהניתוח שביצענו וגם מהפסיקה הקשורה למקרקעין, התקשרויות ארוכות טווח ומכרזי תשתיות, ההבנה שלנו היא שההתחשבות של בית המשפט חסכה לא מעט כסף למדינה והצליחה לממש את המדיניות הממשלתית בעקבות זאת".

היו"ר רוטמן: "במיוחד בעניין קלות עשיית עסקים עם ישראל, עדיף שיהיה מקור אחד עליו אדם מסתכל כדי לדעת מה שיטת הפרשנות הנוהגת בישראל. האמירה שנשאיר את הדברים עמומים ל-17 פסיקות של בית המשפט אינה נכונה. נשאלת השאלה אם המצב הקיים טוב ואם ניתן לשפרו, ושאלת היחס בין העסקי לפרטי והאם הצעת החוק מעגנת את המצב הרצוי או המצוי. הכנסת והממשלה החליטו שיש צורך לתקן את המצב הקיים. גישתי היא שאמת ויציב, יציב עדיף, ובדיני חוזים עוד יותר. הגישה נובעת מהסקפטיות שיש לי כלפי היכולת של כל שופט וודאי במערכת המשפט הישראלית, להיכנס תחת מכסה המנוע ולהסתכל במבט רטרוספקטיבי על רצון הצדדים. אני סולד מגישה פטרנליסטית, זה חלק מהאמונה שלי בחופש החוזים, ואני נגד לעשות ניתוח לאחר המוות לחוזה, שהרי אם היה חי לא היה מגיע לבית המשפט. "המצרך הכי יקר שאני כמחוקק והממשלה כממשלה יכולים לספק לאזרחים הוא ודאות משפטית. את זה אין מי שיעשה במקומנו. אם היינו בשיטת משפט סופר פורמליסטית קיצונית שלא רואה בעיניים, המקפידה על קוצו של יוד על כל כלל משפטי, אבל יש המון כלים להתמודד עם חוסר הצדק מבלי לגעת בפרשנות הטקסט, כמובן תום הלב ההולך וגדל, טעות, הטעיה, עושק ועוד. אם זה ייעשה באמצעות פרשנות, העוול של החרבת תוכן המילים, מייצר נזק אדיר לאנשים הנורמטיביים שרוצים לנסח חוזה ולהסתמך עליו. "נשרפו לי האוזניים מהמילים של נציג האוצר, אם הוא אומר שהוא לא יודע לנסח חוזים קדימה, ונאלצים למשוך בסינר בית המשפט כשלא ניסחתם חוזה כמו שצריך והתרשלתם. ניסחתם מכרז שאדם זכה בו, המדינה כמדינה ניסחה את האירוע ושולטת שליטה מלאה ואתם רצים לבית המשפט שיציל אתכם מהתקלות שלכם, אז מה אתם מצפים ממסעודה משדרות? פרשנות היא לא הכלי לעשות את זה הפרשנות מזיקה. לא נתקלתי במקרה בו כלו כל הקיצים ולא היה ניתן להגו על צד חלש רק באמצעות פרשנות. יש להביא לוודאות משפטית מבלי לייצר נזק לחקיקה ולאופן בו תתפרש".