הממשלה אישרה (יום א', 14.7.24) פה אחד את חוק הארכת שירות החיילים הסדירים בצה"ל. בחוק נקבע כי למשך חמש שנים, במסגרת הוראת שעה, תעמוד תקופת השירות על בין 32 ל-36 חודשים בעקבות המלחמה. את ההצעה הגיש שר הביטחון, יואב גלנט, והיא טעונה אישור של הכנסת בשלוש קריאות. ההצעה אושרה למרות התנגדותה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בהקשר של אי-גיוס החרדים. לפי הצעת החוק, שירות החובה לגברים יעמוד כהסדר קבע על 32 חודשים (במקום 30 חודשים כיום). "משך השירות של יוצאי צבא גברים יותאם למערכים, ליחידות ולתפקידים בהם הם משרתים. ברירת המחדל היא כי גבר יהיה חייב בתקופת שירות בת 32 חודשים, אולם שר הביטחון יקבע בצו באישור ועדת החוץ והביטחון של הכנסת מערכים, יחידות, מקצועות ותפקידים שמשך השירות בהם יהיה קצר יותר - ובלבד שלא יפחת מ-28 חודשים", נכתב. בהצעה נקבע עוד, כי "מי שיידרש לתקופת שירות העולה על 28 חודשים, יקבל מהחודש ה-29 לשירותו תגמול נוסף - שישולם מעבר לתשלומים המשולמים מכוח פקודת הצבא". התגמול מיועד למשרתים שישרתו שירות ארוך יותר, ולפי ההצעה, "יביע הוקרה מיוחדת על שירותם". המשנה ליועצת המשפטית, גיל לימון, הבהיר לשרים לפני הישיבה את עמדתה: "אין לראות את הצעת החוק ככזו העומדת בפני עצמה, וכי יש לבחון אותה במסגרת רחבה יותר של החלוקה השוויונית בנשיאה בנטל. לשם כך, נדרש כי הצעת החוק תהיה מבוססת על תשתית עובדתית מלאה המתייחסת למהלכי בניין הכוח של הצבא בשנים הקרובות, בפרט בכל הקשור להגברת השוויון בנטל השירות בקרב האוכלוסיות השונות, שכן הכבדת הנטל מעצימה את חוסר השוויון הקיים וכפועל יוצא את חוסר החוקתיות שבאי השוויון". בהתייחסו לאי-גיוס החרדים, מוסיף לימון: "לא ניתן להכביד את נטל השירות על קבוצות מסוימות באוכלוסייה בלבד, במנותק מן התמונה הכוללת והמורכבת של השוויון בנטל השירות הצבאי. על מערכת הביטחון ועל הממשלה לבחון את תמונת הדברים השלמה, שבה משתקפים צורכי הצבא ואתגריו - בין בטווח הזמן המיידי ובין בטווח הזמן הארוך - אל מול כלל המקורות האפשריים לגיוס כוח האדם הדרוש. "בהתאם לכך, יש לגבש הסדר חקיקתי כולל שיהיה בו משום פיזור הוגן ושוויוני של נטל השירות הצבאי, והקלת העומס ככל הניתן על הציבור המשרת ממילא. אין מקום אפוא לבחון את הצעת החוק שבפנינו במנותק מהסוג ייה הרחבה של השוויון בנטל, ויש להבטיח כי מערכת הביטחון תנקוט צעדים מיידיים, הן קצרי טווח והן ארוכי טווח, למיצוי פוטנציאל הגיוס בקרב כלל האוכלוסייה, על-מנת לצמצם את חוסר השוויון". לימון מסכם: "יש פגם חוקתי ממשי בהנצחתו ובהכבדתו של הנטל הלא-שוויוני בשירות בהתעלם משאלת גיוס בני הציבור החרדי וללא קשר לשאלת היקף התגייסותם; ומבלי התחייבות לקדם (ובמידת הצורך - לעגן בחקיקה) מהלכים אחרים להגדלת שיעור ההשתתפות של אוכלוסיות אחרות". משמעות הדברים היא, שאם תוגש עתירה לבג"ץ נגד הארכת השירות - מיארה תטען לכל הפחות שההחלטה פגומה, ואולי גם תסרב להגן עליה. גלנט מתח ביקורת על מיארה: "יש פער בין עמדת משרד הביטחון לבין עמדת היועמ"שית, ואני עומד מאחורי עמדת המשרד ומציע לבדוק את עמדתה", אמר גלנט. למרות התנגדותה, השרים אישרו את הארכת השירות והחקיקה צפויה לעבור לחקיקה בשלוש קריאות בכנסת. יו״ר המחנה הממלכתי, בני גנץ (שהיה שר הביטחון והרמטכ"ל), הגיב לאישור המהלך היום בישיבת הממשלה: "הארכת שירות החובה תוך הגדלה משמעותית של התגמול למשרתים, היא כורח המציאות המאתגרת שבה אנו נמצאים. ועדיין, הייתי מצפה מראש הממשלה, משר הביטחון ומהרמטכ"ל - שאותה היד שמכבידה את הנטל על המשרתים שעושים זאת בגאווה ובמסירות, תפעל להעברת מתווה שירות עכשיו, כדי להבטיח שבעוד כמה שנים, נוכל לקצר את השירות בחזרה ולחלק אותו באופן שוויוני יותר.