סניגוריתו של נוני מוזס, עו"ד איריס ניב-סבאג, עסקה ביחסו של שמרון לידיעות אחרונות. היא הציגה תחקיר עליו משנת 2010 ואת הפרסומים על חלקו הנטען בפרשת הצוללות (בה נסגר התיק נגדו). שמרון השיב: "למדתי לאורך השנים שמי שנמצא בסביבתו של נתניהו חוטף מדי פעם אש וזה בא עם הטריטוריה. יכולתי באופן נקודתי להצביע על טעויות ועל נקודות שאין להן קשר עם המציאות; זה לא גרם לי איזשהו זעזוע עמוק. "מנובמבר 2016 קיבלתי החלטה עם עצמי שאני לא רב עם התקשורת ולא רב עם אף אחד. ידעתי מהשנייה הראשונה שאעבור בשלום את החקירה בתיק 3000, והיה לי ברור שבדרך אצטרך לזחול תחת הרבה קונצרטינות ולהישרט הרבה. אני לא אגיד שזה עבר לידי, אבל זה לא השפיע עלי". שמרון הוסיף: "לערוך תחקירים זו נשמת אפה של העיתונות, אנחנו במידה דמוקרטית ולתקשורת יש זכות וחובה לערוך תחקירים. השאלה היא ההיקף, הכיוון, ההעצמה של הדברים. על-פי תפיסתי, בזה ידיעות אחרונות חרג מן הסביר". ניב-סבאג הראתה, כי נתניהו ומשפחתו לא הגישו תביעות נגד ידיעות אחרונות, בניגוד לאמצעי תקשורת אחרים. לטענת ניב-סבאג, גרסתו של שמרון לפיה נתניהו אמר לו שמוזס מתכוון לסחוט אותו, אינה מתיישבת עם ראיות אחרות. בין היתר ציינה, כי ראש הלשכה דאז, ארי הרו, לא אמר שמוזס מנסה לסחוט את נתניהו ולא שזו הייתה סיבת הקלטת השיחות בין השניים. שמרון: "כל אחד זוכר מה שהוא זוכר". ניב-סבאג: "לנתניהו תמיד היה חשש מפרסומים, אבל לא היה חשש מסחיטה בפגישה עם נוני". היא הזכירה, כי שמרון העיד על חשש מפני סחיטה בנושא אישי הקשור למשפחת נתניהו; שמרון אישר, שמדובר היה בהשערה שלו. ניב-סבאג: "נתניהו היה יכול לפרש עבודה עיתונאית כניסיון סחטני מצד מוזס". שמרון: "יש תחקירנות עיתונאית רלוונטית, ויש תזה שבאה מתוך היכרותי עם הנפשות הפועלות, שעושים תחקיר מסוים והסחיטה שעומדת להתרחש היא כנראה סביב התחקיר הזה, ואז כדי למנוע את פרסומו - אני [מוזס] רוצה Z, Y, X". שמרון שב והסביר מדוע יעץ לנתניהו להקליט את הפגישה: "אם יש סחיטה – אני רוצה שהיא תהיה בהירה ומתועדת; אם אין – אז הכל טוב".